להציל מה שאפשר להציל

הרב שלמה אבינר


 

שאלה: איני מבין למה התורה מספרת לנו: "והפשתה והשעורה נוכתה... והמיטה והכוסמת לא נוכו..." (שמות ט, לא-לב).  המכות הביאו חורבן עצום על כל מצרים, אז למה הפרטים האלה חשובים?

תשובה: כבר שאל זאת הרמב"ן והוא השיב בשם רבי סעדיה גאון שכל אלה הם המשך מדברי משה רבינו לפרעה:

ראה, פרעה, הפשתה והשעורה הוכו, ואין כבר מה לעשות.  אבל החיטה והכוסמת, לא הוכו, ואתה עדיין יכול להציל אותם. 

אמנם לרמב"ן עצמו יש פירוש אחר.  אבל מדברי רס"ג אנו לומדים יסוד גדול: לא להתייאש.  אם יש חורבן גדול, אין זו סיבה לוותר על מה שלא התקלקל.  אלא יש להציל מה שאפשר להציל.  אין ליפול בכשל הלוגי של שלילת האמצע: או הכל או שום דבר.  לא נכון.  גם לחלק יש ערך, גם למעט יש לערך.

וכן הוא גם במובן הרוחני.  לא יאמר אדם: ממילא לא אצליח להתגבר על כל היצר הרע שלי, אז אני מניח את הנשק.  לא כן, כל עבירה שאדם מתגבר עליה היא רכוש גדול, וכל מצוה שאדם עושה היא רכוש גדול.  גם מעט – זה הרבה.