שיר הלל למי שלא עושה עבירות

הרב שלמה אבינר

 

זה שיש הלל למי שמקפיד על קלה כחמורה.  אמנם אין זה מודרני, כי עתה האופנה היא לומר: הכל מותרים לך.  כי עתה האופנה היא להיות נשלט על ידי הרגש ולהיכנע לו.  עתה האופנה היא לומר: כך אני מרגיש, עם מצוה זו איני מתחבר, קבל אותי כמו שאני, אני חייב לאהוב את עצמי, זה קשה לי, עליי להיות טבעי.

ועוד טענה נפוצה: מי אומר שזה חמור, אולי זה קל, ואם זה קל, לא חייבים.

ובתוך  הסירחון הזה, ניצב נקי וטהור אותו אדם-שלא-עושה-עבירות.  כמובן, גם הוא נכשל לפעמים, הרי אין אדם צדיק בארץ  אשר יעשה טוב ולא יחטא, אבל אין לו אידיאולוגיה שמותר לחטוא.  הוא לוחם.

אין זה קל.  אך הוא אינו מתחרט על בחירתו.  הוא אינו מרגיש שהפסיד.  הוא מאושר.  הוא עובד את ד' בשמחה.

באותו עולם בו הכל יחסי, הכל מוסר גמיש, הכל אינטרסים, הכל יצרים – הוא ניצב  כמבוע של טהרה, המפיץ אויר טהור עלי אדמות.

שיר הלל לפָּרוּש

הרב שלמה אבינר

 

מיהו הפרוש הנוהג במידת הפרישות המתוארת בספר מסילת ישרים?  הוא האדם שנמנע מהנאות שאינן הכרחיות.

זו מדרגה עבור יחידים, ולא עבורנו, כללות העם. מותר לנו להנות מן החיים, בתנאי שאלו הנאות כשרות ולא בהגזמה, שכידוע יש לנו ללכת בדרך האמצע: מחד, לא להינזר מענייני העולם הזה, ומאידך לא לשקוע בהן.

אנו, מידת הפרישות אינה עבודתנו, אלא עבודתנו היא מידת הזהירות, שלא לעשות עבירות, מידת הזריזות, לעשות את המצוות, ומידת הנקיות, לא לעשות עבירות שכולם נכשלים בהן ולחשוב בטעות שזה מהווה היתר.  לכן, מותר לנו לקחת מהעולם הזה הנאות כשרות.

אבל יש יחידים שלוקחים מן העולם הזה רק מה שהכרחי וחיוני.  השאר אינו מענין אותם.  הם אינם מרגישים שמפסידים משהו. אלא דברים אחרים מעניינים אותם ומלהיבים אותם, דברים רוחניים, דברים מוסריים.

אך אותו פרוש הוא לנו למגדלור, כי אם הוא יכול להימנע מכל הנאה מיותרת, אז אנחנו יכולים להסתפק בהנאה כשרה ובמדינה נכונה.

אנחנו לא ננסה להיות פרושים.  אנחנו לא נצליח.  ובכלל, טרם סיימנו את העבודה שלנו. אבל אנו מסתכלים עליו בחרדת קודש ובהערכה.  ובזה, הוא מושך אותנו כלפי מעלה, הוא מרים אותנו.

אשרינו, עם ישראל, שיש כאלה בתוכנו.  כמובן, הם מסתירים את פרישותם בגלל ענוותנותם, אבל לבסוף אנו מגלים ומעריצים אותם.  אנו לומדים מהם מה שנוגע לנו, ואומרים: מתי יגיעו מעשינו למעשי הפרושים.

כי לנו יש עדין עבודה קשה – לא לחטוא ולקיים חובותינו.  זו עבודת ד' שלנו.