זולל וסובא בימינו

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: התפרסם דו"ח ארגון הבריאות העולמי WHO  ומתברר שבארצנו 57% מהאוכלוסיה סובלת מהשמנת יתר ומעודף משקל.  מלבד הצד האסטטתי, זו בעיה בריאותית?

ת: בודאי.  לכן זה עניינו של אותו ארגון.  כל שנה מתים בעולם מיליונים עקב מחלות הנגרמות מהשמנת יתר.

ש: לכן בן סורר ומורה זולל וסובא נהרג על שם סופו כי ממילא הוא ימות מעצם האכילה...

ת: כן, לצערנו, בדיחה עצובה.

ש: על כל פנים אם יש השמנת יתר, יש בזה סימן טוב, שלא חסר מזון, הארץ נותנת פריה בעין יפה, כדברי רש"י סנהדרין צח א על קץ המגולה.

ש: לא מדוייק.  השמנת יתר נובעת ממזון לא בריא, המכיל שומן וסוכר, Junk Food, וכדומה.  צריך לאכול מזון בריא כגון פירות וירקות.  גם פירות, לא יותר מדי.  במדינות העניות, ילדים חסרי מזון הם רזים להחריד.  במדינות עשירות, כמו שלנו, ילדים חסרי מזון בריא, הם שמנים, כי אוכלים לחם, אורז, תפוחי אדמה וכדומה.

ש: נכון, בדו"ח נמסר ש-28% מהילדים, כלומר חצי מיליון, סובלים מהשמנת יתר.

ת: כן.  זה נורא.  וזה גדל משנה לשנה.  זו אחריותם של ההורים, אבל כיון שהם בעצמם חוטאים באכילה, לא יוכלו להשפיע על ילדיהם.

ש: אם זה כל כך מסוכן, למה אין אצלנו "מסכת אכילה"?

ת: אין צורך במסכת שלמה.  די בפרק אחד של סיכום בהלכות דעות לרמב"ם, פרק ד.  אמנם הרפואה של הרמב"ם שם וכן בכתביו הרפואיים בערבית שתורגמו לעברית (עיין בספרו של הרב "רופא הנפשות" בו קובצו ההדרכות המוסריות והאמוניות המפוזרות בכתביו הרפואיים – מ"צ).  היא רפואה ישנה, שרובה חסרת ערך בימינו.  אבל הרפואה המונעת שלו שם בהלכות דעות עדיין תקפה היום יותר מתמיד.

ש: מה הוא אומר בדיוק?

ת: ארבעה דברים.  א. לאכול מזון בריא.  ב. גם במזון בריא לא להפריז.  ג. פעילות גופנית יומית.  ד. פעילות מעיים תקינה.

ש: אבל אנשים רעבים, לכן אוכלים הרבה.  הם לא אשמים.

ת: הם אשמים.  א. יש לאכול מזון בריא, כגון פירות וירקות, וזה משקיט את הרעב.  ב. יש לאכול לאט ולעשות הפסקה עד שהמוח נותן פקודה שאכל די והרעב נעלם.

ש: אז בשביל מה הקב"ה ברא כל מיני דברים טעימים בעולמו, - כדי שנתנזר מהם?!

ת: הכל טעים!  גם שתיה בלי סוכר היא טעימה.  גם לחם מלא הוא טעים ולא רק לחם לבן ההופך בפה לדבק נגרים.  הכל טעים!  גם מזון שלא בריא, אפשר פירור ממנו מידי פעם, לא נורא. 

ש: ובסיכום?

ת: בתאבון.

ש: בתאבון?!

ת: הכוונה לאכל מה שנצרך ולא מותרות.