מי שר החינוך האמיתי?

 הרב שלמה אבינר

 

מדינתנו היא מדינה נפלאה, בחסדי ד' עלינו.  גם צבאנו הוא נפלא.  שניהם קידוש השם גדול.  ואם פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות לד' על החסד הנשגב של התחלת הישועה לעמנו.

אבל, אמר רבנו הרב צבי יהודה, יש שני דברים בעייתיים במדינתנו, שני מוקדי חילול השם נוראים: המשפט והחינוך.  לעיתים הוא גם הוסיף: המיסיון.  על המשפט לא אדבר הפעם אלא על החינוך.  כי מיהו השר החינוך האמיתי של מדינת ישראל – כמובן משה רבנו.  וכל תלמידי משה רבנו ההולכים אחריו בנאמנות.

החינוך במדינתנו מתחלק לשלושה חלקים: ממלכתי, ממלכתי-דתי וחרדי.

החינוך הממלכתי ממלא אותנו עוגמת נפש נוראה, צער ואבל.  הרי הוא, כביטויו של רבנו הרב צבי יהודה, חינוך גוי מתורגם לעברית.  כמובן אינינו נגד לימודי חול, אך אין לשכוח שתפארת האדם היא הנשמה, הטהרה, המוסר, היושר, המידות הטובות, האידיאלים.  וכל זה חסר באופן חמור בתוכנית הלימודים.  יש אמנם עוגה קטנה של לימודי יהדות, אבל מי קובע מהי אותה יהדות?  - לא תלמידי חכמים, לא אדירי קודש, אלא רפורמים ודומיהם למחצה, לשליש ולרביע.  הדברים אינם בגדר סוד, הכל חשוף וגלוי.  כל הבוחן אותן תוכניות רואה כמה הן מלאות כפירה וריק.

בממלכתי-דתי, המצב הרבה יותר טוב.  ב"ה לומדים תורה.  אבל גם כאן היצר הרע מצא מקום להענות בו והוא מחדיר בהדרגה ובהתמדה רקבון מכל סוג ומכל זן בתוך הקודש פנימה: חילון, גובה עיניים, ביקורת המקרא, פריצות, ליצנות, "פגישת עצמו בתוך הנרטיב" ושאר נבלות.  בהדרגה, נעלם החינוך לאמונה בד' ולעבודת ד', ליראת ד' ולאהבת ד'.

ב"ה יש ניצנים עדינים של תלמודי תורה שצומחים בצורה איטית, אבל כמהלך מתגבר, שם לימוד התורה הוא על טהרת הקודש, אך כאמור מדובר בהתחלות צנועות, ויש לקוות שתלכנה ותגדלנה, גם תלמודי תורה לבנים, גם תלמודי תורה לבנות.

באשר לחינוך חרדי, ב"ה הוא מלא יראת שמים, מדגיש קיום מצוות קלה כחמורה, דוחה דעות כפרניות, מלהיב להקדיש זמן פנוי ללימוד תורה, - כלומר המשך נאמן של החינוך לדורותיו.  כמובן, הלב כואב שחסרים ישוב הארץ וקיבוץ גלויות, הקמת המדינה והליכה לצבא, אחדות האומה וראיית מעשה ד' הגדול של דורותינו – אך אנו בטוחים שחסרון זה ילך ויתמלא עם הזמן.  כמובן גם בממלכתי ובממלכתי-דתי אנו בטוחים שכל המעקשים ייושרו, שהרי ד' הבטיח שעם ישראל יחזור בתשובה.

אך גם כלפי החינוך החרדי, מצא היצר הרע כר נרחב לפעולתו, על ידי כפית לימוד "ליבה" של חול, על חשבון הקודש.  לכן ייאמר עוד פעם בעקבות מרן הרב קוק באגרת קע, המכונה אגרת החינוך: עיקר חינוכו של האדם הוא לעשותו ישר וטוב, ישר וטוב כלפי ד' וישר וטוב כלפי הבריות.  כאמור, אינינו נגד לימודי חול, אינינו נגד חרדים בעלי מקצוע מכובד ומכניס גם להם וגם למדינה.  אך בל נשכח: כל אלה אינם אלא אמצעים לחיים, כאשר מטרת החיים היא עבודת ד'.  הקודש הוא מלחמת החיים העיקרית, והחול שייך ל"תומכי לחימה".  ב"ה גזרה רעה זו בוטלה, אך יש עדיין להבין חומרתה. ובכלל, עד היום הזה, כל כפייה להחליש תורה באומה לא הצליחה, בין שבאה מגויים, בין שבאה מיהודים.  אם רוצים שבשלב מסויים של לימודיהם, החרדים – או חלק מהם – יפנו אל לימודי חול, לא ייעשה הדבר על ידי כפייה תקציבית, אלא על ידי שיבואו בדברים עם גדולי ישראל, כדי שהדבר ייעשה בישרות ובכשרות.

הכלל העולה, מטרת החינוך היא להתקרב לד', להוסיף דעת ד' ועבודת ד', של ילדים, צאן קודשים.