שו"ת מלחמה

הרב שלמה אבינר

 [ראיון]

 

ש: מה ד' רוצה לומר לנו כאשר כל פעם נופלים טילים על ארצנו?

ת: אותו דבר שהוא אומר לנו מאז קום המדינה ועוד לפני כן: לא מקבלים מדינה על מגש כסף, אלא במלחמת הגנה.  כך היה בזמן יהושע, השופטים, שאול ודוד, כך היה בזמן החשמונאים, וכך הוא בימינו.

ש: אבל עד מתי תהיה חרב?

ת: אינינו יודעים.  אין לנו נביאים.  וגם נביאים לא ידעו את הכל, אלא רק מה שד' אמר להם.  אז נודה לד', שאחרי מלחמת השחרור שהיתה מלחמת קיום, לעומתה מלחמותינו עתה אינן מלחמות קיום.

ש: אבל מלחמה היא דבר נורא.  הרוגים, פצועים, אלמנות, יתומים.  המין האנושי אינו מבין זאת?!

ת: הבעיה התחילה עם קין שרצח את הבל, מפני היה לו יצר הרצח.  לא חילוקי הדעות גרמו לרצח, אלא יצר הרצח נאחז בחילוקי דעות.  אנחנו מדינת ישראל, אין לנו יצר הרצח, ב"ה.  אך לא כן שכנינו.  הם גם רוצחים אחד את השני, לכל אורך השנים.

ש: אז כל זמן שהאדם יהיה חית אדם, אין תקות שלום?

ת: ודאי שכן.  על ידי הרתעה.  זו השפה שהם מבינים.  לכן יש להשתמש בה לטובתנו וגם לטובתם.

ש: אז למה אנו לא יוצאים למלחמה מיד עם הטיל הראשון, אלא סופגים וסופגים.

ת: כי מלחמה אינה ענין של יחידים או של קבוצה קטנה, אלא של כל האומה.  אסור שנצא למלחמה, שיפלו בה קרבנות וחלק מן העם יאשים את החלק השני במותם.  ליציאה למלחמה, צריך הסכמה מקיר אל קיר.  ומה שמוסכם עתה על העם היושב בציון הוא: מלחמה בלית ברירה.  יש גם שיקול בינלאומי שאי אפשר להתנער ממנו לגמרי.

ש: אז הטרור מצליח?

ת: ודאי לא.  לטרור אין שום כח, הוא לא יכול לכבוש מדינה, הוא רק יכול להטריד.  זה כוחו.  לכן, עלינו לא להיות מוטרדים, אלא לפעול נגדו בכל תוקף, אבל בשלוות נפש.

ש: בשלוות נפש כאשר יש הרוגים ופצועים?!

ת: כן.  כמובן, על כל נפש מישראל שנפגעת, לבנו שותת דם.  אך זהו ברמה האישית.  ברמה הלאומית, צריך עוז וגבורה.  כך נצטוה יהושע בן נון: חזק ואמץ.  צריך גבורה עוצמתית חד פעמית בזמן מלחמה, וצריך גבורה מתמדת בעת טרור.  העיקר היא שלעת עתה, ההרתעה פועלת על המדינות באזור, והן אינן מעיזות לצאת נגדנו למלחמה, מאז מלחמת יום הכיפורים, כבר 45 שנה.  עלינו להודות לד' יומם וליל.  מלחמה היא לאין ערוך יותר מסוכנת מטרור.  אגב, גם תאונות דרכים הן יותר מסוכנות: 300 הרוגים לשנה.  ועישון עוד יותר מסוכן: 8000 הרוגים לשנה.

ש: ומה בדבר הטענה שכדאי לוותר על חלקים של ארץ ישראל בשביל שלום?  שעדיפה מדינה קטנה שלווה מאשר גדולה מלאה סבל?

ת: מדינתנו היא לא גדולה אלא קטנה, וכן אינה מלאה סבל אלא שלווה.  באשר לעצם הטענה, היא טעות כפולת ארבע: לאומית, דתית, מוסרית, אלהית.  לאומית: עם אינו מוותר על חלקים מארצנו, זה פשע לאומי וגם מגביר הלחץ והסכנה.  דתית: נצטווינו להילחם להגנת ארצנו על כל חלק ממנה.  מוסרית: הארץ הזאת אינה שלנו שנוכל לעשות בה כעולה ברוחנו, אלא של עם ישראל לכל דורותיו.  אלהית: ד' נתן לנו את הארץ הזאת מאז ועד הנה.

ש: באשר למלחמה, יש חרדים שטוענים: ד' ילחם לכם ואתם תחרישון...

ת: זה פסוק שד' אמר לנו ויש לנו להאמין.  כלומר, כאשר ד' אומר, יש להאמין.  עתה הוא לא אמר, לכן אין לנו להמציא, כדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם, בספר המספיק לעובדי ד', שער הבטחון.  אכן משה רבינו יצא למלחמה, וכן יהושע, שופטים, שאול, דוד ועוד.  כמובן, המלחמה אינה מסירות נפש היחידה, אלא גם העלייה לארץ, וגם ישוב הארץ.

ש: וכיצד אפשר לומר שעכשיו אתחלתא דגאולה אם יש מלחמות?

ת: אדרבה, זה אחד ממרכיבי הגאולה.  בגלות הגויים רצחו אותנו, ועתה בחסדי ד' אנו מתגוננים, כך כתוב בגמרא מגילה יז ב: מלחמות, - זה גם אתחלתא דגאולה.

ש: אז נותר לנו לחכות לביאת המשיח?

ת: גם המשיח יעשה מלחמות.  רק בשלבים יותר מאוחרים של ימות המשיח יהיה שלום.  עיין רמב"ם הלכות מלכים פרקים יא-יב.

ש: ובסיכום?

ת: שלוש פעמים נאמר חזק ואמץ ליהושע בן נון, בפרק א: חזק ואמץ בתורה, חזק ואמץ בבנין הארץ, חזק ואמץ במלחמה.