הרב בנימין אלון זצ"ל - איש התורה והמדינה

הרב שלמה אבינר

 

הרב בנימין אלון זכר צדיק לברכה מפורסם כאיש פוליטי, חבר כנסת, שר, יושב ראש מפלגה, יושב ראש ארגונים בין-לאומיים פרו-ישראליים, וזה אמת וצודק, אבל לפני הכל ומעל הכל הוא היה תלמיד חכם.

הוא היה שנים על גבי שנים שקוע ראשו וכולו בתורה, עוסק בתורה יומם ולילה, וגם עמקן גדול ויחד עם זה בעל מחשבה בהירה ומסודרת.  אפשר לראות את סדרת הספרים "טוב רואי" שמסדרת את דברי מרן הרב קוק על המסכתות, עבודה שהוא החל בה, כדי להכיר את למדנותו. היה רב בקיבוץ, ר"מ בכמה ישיבות ובעצמו ראש ישיבה, כולו דבוק בתורה, לא רק לומד תורה ומלמד תורה, אלא אדם שהוא תורה, שכל של תורה, רגש של תורה, נפש רוח נשמה של תורה.

לכן כאשר החליט לעסוק בפוליטיקה, אין זה מפני שחיפש תהילה או מנהיגות, אלא מתוך מסירות נפש עצומה.  לא מסירות גוף אלא מסירות נפש, מסירות הנפשיות שלו, מסירות העולם הפנימי שלו, עבור עם ישראל וארץ ישראל.  יתר על כן, מהרגע שהחל לעסוק בפוליטיקה, הוא היה כולו באותו עולם, יומם וליל, נוכח בכל ישיבה בכנסת, ומוותר על משוש חייו, התורה.

אך גם אז לא נס ליחו, ובשבת ודאי עסק בתורה, והרבה פעמים הייתי ניגש אליו, למען יבהיר לו פיסקה בכתבי מרן הרב קוק שלא היתה מובנת לי, שהרי זכיתי להיות שכן שלו בבית אל, בית מול בית ממש, והוא היה מצליח לפלס דרך של אור בתוך הנבוכות.

אך עוד לפני שהיה תלמיד חכם, הוא היה בן אדם, במובן העמוק של ביטוי זה, בעל מידות טובות, סבלן, אוהב את הבריות, אדם שכאשר אתה רואה אותו, אינך יכול למנוע מעצמך להתאהב בו.  ובודאי זאת המידה, שדרך ארץ קדמה לתורה, שמידות טובות הן הבסיס לחכמת ד'.  איזה אדם עדין נפש!  איזה אדם סבלן  איזה אדם עניו!  איזה אדם אציל!  אוי, אוי, אוי ,אבד צדיק מן הארץ!

אנו רגילים לצדיקים הסגורים בארבע אמותיהם.  זה יותר קל.  אבל הרב בני, ידידי וחברי, נשאר צדיק גם בהיותו בתוך שוק החיים הקשה של הפוליטיקה.  הפילוסוף אפלטון הרים על נס את דגם המלך-הפילוסוף בתור מנהיג אידיאלי.  אך זה לא התקיים למעשה בהיסטוריה האנושית.  אבל בעם ישראל היו רבים: דוד, שלמה, אסא, יהושפט ועוד.  וכן הרב בנימין אלון היה מעין מלך-פילוסוף בדורנו.

מרן הרב קוק מתאר בצער את המצב המדיני הרגיל: "אפסו גבורי-חיל ענקיים, וירבו במקומם עסקנים נמוגים ודלי-מעש, בוסים בטיט חוצות של רעיונות קטנים, שיש בהם מיני מסחרים חמריים ורוחניים" (אורות קיד).  הרב בני לא היה עסקן נמוג, הוא היה איש חזון, מנהיג יצירתי ואמיץ, לוחם אמת בעד ארץ ישראל, אמנם ללא שום פשרה, אבל בעיניים פקוחות וריאליות, בתכנון נבון ארוך טווח, בשקט ובבטחה.

כיון שהיה תלמיד חכם אמיתי, איש תורה אמיתי, לכן מתוך כך, היה איש פוליטיקה אמיתי.  ידוע הפתגם: שלטון משחית, שלטון מוחלט משחית באופן מוחלט.  אך השלטון לא השחית את הרב בני, אחי ורעי, הוא תמיד נשאר איש אמת, איש שלום, איש עדין, איש סבלן, איש חייכן.

גם כאשר המחלה תקפה אותו וגרמה לו סבל רב, סבל גופני וסבל נפשי, הוא קיבל את היסורים באהבה, ונשאר מלא חיוניות, מלא הומור.

צר לי מאוד עליך, אחי ורעי הרב בני, נעמת לי מאוד.  מי יעצור מעיין דמעותיי.

שכב לנצח חברנו והמשך במרומים במפעלך למען התורה והארץ, למען המוסר והאומה.

תהא נפשך צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.