אמת לשמה

נשמה

הרב שלמה אבינר

 

תומאס הובס אחז בגישה המכניסטית וטען שהנשמה אינה קיימת, אלא שייכת למציאות החומרית של האדם.  בדומה, סוברים בימינו העוסקים במדעי המוח שמקשרים את תופעות המנטאליות לתופעות נוירונאליות, - מה שכמובן מבטל את עקרון חופש הרצון, בחירה החופשית.

יש כאן כשל לוגי. כי מדעי המוח, ובמיוחד מדעי המוח ההכרתיים, מקבלים את ההנחה האונטולוגית של הפיסיקליזם.  במילים פשוטות: רק התופעות הנחקרות על ידי הפיסיקה קיימות.  לכן הם מסבירים את תופעות הרוח על פי תהליכים פיסיים במוח.  מובן מאיליו שבהנחה רדוקציוניסטית זו, הנשמה אינה קיימת.

אך אנו אומרים: "לא ראיתי, אינו ראיה".  מה שחומק מההכרה הפיסיקלית, אינו בהכרח לא קיים.

לשם הבנת ענין הנשמה, יש להבחין בין נפש, רוח ונשמה.  הנפש היא התכונה הפסיכו-פיסיו-ביולוגית של האדם, המשותפת לו במידה מסויימת ולבהמה, באשר שניהם נקראים נפש חיה.  בנפש הזו, עוסקת הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה, לגווניהן השונים.

מעל הנפש נמצא הרוח, שהוא הצד המוסרי-הערכי-הרוחני של האדם, שאינו קיים בבהמה, ויש לו זיקה עם הנפש, ומתוך כך עם הגוף, והם  אמנם משפיעים עליו, אך אינם קובעים עבורו, מה ששומר על חופש הרצון.

ומעליהם הנשמה, שהיא ניצוץ אלהי, חלק אלוה ממעל, ויפח באפיו נשמת חיים.  הנשמה היא אלהית, מוחלטת, נצחית, ואינה מושפעת על ידי שום גורם, נשמה שנתת בי טהורה היא.

באשר לשאלה כיצד תיתכן אינטראקציה בין הנשמה שאינה פיסיקלית עם העולם הפיסיקלי של האדם, שאלה ישנה היא זו, וכבר הועלתה על ידי רנה דקארט וגם על ידי פילוסופים יוונים קדמונים, לאו דווקא ביחס לנשמה או הרוח אלא ביחס לנפש במובן הפסיכולוגי, ונקראת "בעיית גוף-נפש" Body-Mind Problem.  רבים עסקו בזה ולא מצאו פתרון מניח את הדעת, ולפי פרופ' ליבוביץ, שקרא לה "הבעיה הפסיכופיזית" Psycho-Physical Problem, זו בעיה בלתי פתירה.

כבר הרמב"ן דן בזה, והיא נזכרת בשולחן ערוך לגבי ברכת אשר יצר.  הרמ"א מפרש את הביטוי "ומפליא לעשות": "מפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי" (שו"ע או"ח ו, א הגה.  ועיין לנתיבות ישראל ב קיט).

על כל פנים, כיון שמדעי המוח בנויים על ההנחה שרק הפיסיקלי קיים, ודאי לדידם קיים כשל לוגי שהנשמה לא קיימת.