כל אחד הוא כבר רב גדול

 שלמה אבינר

 

בדורנו כל בר בי רב הוא בעיניו רב גדול, הוא יודע את הכל, ומביע את דעתו של הכל.

אין גדולי הדור, אין גדולי הפוסקים, אין גדולי החכמים.  כולם שווים.  אמנם חכמים אמרו שירושלים לא חרבה אלא בגלל שהשוו קטן וגדול, אבל הרי אלו שאמרו זאת ,בעצם אינם קדושים, ואפשר לקבל גישה אחרת:  אין קטן ואין גדול, יש חופש, דמוקרטיה ושווין.  יש תודעת חירות, העצמת היחיד וחירות אישית, וכולי וכולי.

כמובן הטוענים כן מביאים חצאי משפטים וציטוטים מקוטעים – שיטה ידועה המאפשרת לסלף כל דבר.

למשל מרן הרב קוק אמר: "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו וכו'. נכון, אבל הוא ממשיך: "התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה" (אורות התורה יא ב).

נכון שלפעמים חכמים הקשו קושיות על גדולים מהם, אבל לא בגלל זה הם שכחו את הבדל המדרגות.  כאשר רבי יהודה הנשיא מקשה קושיא על רבי יוסי הוא כותב: "אנן עלובייא מקשייא על דברי יוסי", ומוסיף שכמו ההבדל "בין קודש קדשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של רבי יוסי" (ירושלמי גיטין ו ז).

וראה הקדמת המהר"ל לספרו באר הגולה איך החכמים עמדו בחרדת קודש עצומה מול קודמיהם, וידעו היטב איזו תהום פעורה בין חכמתם לחכמת קדמוניהם.

והם לימדנו: "אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים" (שבת קיב ב).

צריך קצת שכל, צריך קצת ענווה.  איזהו חכם – "המכיר את מקומו" (אבות ו ו).  אנו לא יודעים הכל, לכן נאמר: "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (אבות א טז).  אנו לא כל כך קדושים, לכן נאמר: "עשה לך רב" (אבות א ו. ועיין רמב"ם הלכות דעות ו א-ב על דבקות בצדיקים).

אותם יודעי הכל, טוענים שהתבטלות מול גדולי עולם מביאה לאופי של כניעה, דלות ותלות.

בזה הם נכשלים בכשל הלוגי של שלילת האמצע: או שיודעים הכל, או שלא יודעים כלום.  לא כן, אלא כל דבר קטן, אשבור את הראש ואפתור מעצמי, וכל דבר גדול, אפנה למי שגדול, למען יורני הדרך.