עם נורמלי בארצו או עם קדוש בארצו

הרב שלמה אבינר

 

ש: למה מפלגת נועם חוזרת כל הזמן על האמירה "להיות עם נורמלי בארצו"?  זה הכל?!  הרי אנו נבחרנו מכל העמים כדי להיות "עם קדוש בארצו", "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ולא רק להיות כמו בני נח?  חוקי התורה מתנשאים מעל השכל האנושי הנורמלי ואף המשפטים השכליים, יש בהם צד מעל התפיסה הנורמלית.

ת: יישר כח.  שאלה עמוקה היא זו.  וכבר דן בה רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי.  שהרי מיכה הנביא כתב: "ומה ד' דורש ממך?  כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ו, ח). אבל התורה היא לעילא  לעילא משלושה אלה, שהם ענינים כלל אנושים פשוטים. שואל רבי יהודה הלוי: אפילו קבוצת שודדים אינה יכולה לשרוד בלי כללי צדק מינמליים (גם מוזכר בספר המדינה לאפלטון)?  הוא מתרץ: כאשר עם ישראל התמוטט וזנח גם את הענינים הטבעיים, השכליים, ההכרחיים לכל החברה, אז ד' אמר להם: "מי יתן ושמרתם את המצוות אשר החברה הפחותה והשפלה ביותר מקבלת עליה... כי התורה האלהית לא תשלם, כי אם לאחר שלמות החוקה החברתית והשכלית" (כוזרי ב מח).

וכן כותב מרן הרב קוק בספרו אורות התורה, שהתורה פותחת שערי אורה יותר בהירים, רחבים וקדושים מאשר המוסר הטבעי והבינה הטבעית.  אבל מצד שני, אם אנחנו אוטמים אוזנינו "לקול ד' הפשוט הקורא בכח על ידי כל שערי  האורה הטבעיים", אז גם בתור הלא נצליח, ונהיה בגדר עם נבל ולא חכם (אורות התורה יב ה).

יחד עם זה, יש להבין שגם  את המוסר הטבעי, יש לקיים לא רק מפני שהוא טבעי, אלא מפני שגם הוא צו אלהי.  שמשפחה היא אבא, אמא, בן ובת, זהו דבר טבעי פשוט, שגם שייך לשבעה מצוות בני נח, אך אנחנו מקיימים זאת לא רק בגלל שהוא טבעי, אלא מעל זה, מתוך דבקות בד'.  כך מסביר הרמב"ם ב"שמונה פרקים".  ארבעה פרקים ראשונים הם מוסר התנהגותי, מידות טובות, השייכים לכל אדם.  וגם אריסטו יסכים עם זאת.  ארבעה הפרקים האחרונים, הם מוסר התכוונותי, כלומר מה המניע,  - והמניע הוא דבקות בד'.  לא יאמר אדם: איני מסוגל לאכול חזיר, כי זה מגעיל, אלא מפני שד' ציוה (פרק שישי).