צבא עם ולא שכירי חרב

הרב שלמה אבינר

 

אנו רוצים צבא עם, צבא בו כל אזרח חייל, ולא צבא של מקצוענים.

אנו לא רוצים צבא חכם וקטן, אנו רוצים צבא חכם וגדול.  אנו מדינה קטנה מוקפת באויבים, ואנו  צריכים צבא גדול.  כל חייל חיוני.

כל אחד חייב להתגייס.  אם אתה גר בארץ, אתה צריך לקחת אחריות על הבטחון בארץ, וללכת לצבא.

ברוך אתה ד' א' מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו ללכת לצבא.  כשאתה הולך לצבא, אתה עושה רצון ד', אתה דבק בד', שנקרא ד' צבאות, על שם צבאות ישראל.  צבאות ישראל  הם גם צבאות ד'.

אשריך שאתה הולך לצבא, הצבא זו מצוה, ומצוה מקדשת, אשר קדשנו במצוותיו, בצבא אתה מקבל מידות טובות.

המוסריות מחייבת שכל אזרח ילך לצבא.  איך אתה יכול לקבוע בענייני המדינה, אם אינך מוסר נפשך על המדינה.

מי שלא הולך לצבא, פשוט אינו בן אדם.  בתורה כתוב לספור כל יוצא צבא בישראל.  מי שאינו יוצא צבא, פשוט לא סופרים אותו.

אתה פטריוטי?  ודאי.  אבל פטריוטיות, זה לא רק מילים, זה צבא.

אתה בעד ריעות, בעד ערבות הדדית?  ודאי.  אבל אלה לא רק מילים, אלא צבא.

אם צבא של מקצוענים, של שכירי חרב –אז אולי נשכור חיילים ממדינות אחרות, מצבאות אחרים.  העיקר שיהיו מקצוענים.  אולי חיילים של הדוכס מהסן Hessen, כמו ששכרו הבריטים כדי להילחם נגד שחרור האמריקאים.  כולם יודעים שגרמנים יודעים להילחם.

לא ולא!  אלא צבא של כולנו.  כולנו, דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלניים, אשכנזים וספרדים, תימנים ואתיופים, עשירים ועניים, גאונים ופשוטים.  כולנו.

לצבא של מקצוענים, - חשובים לא ירצו ללכת, ופשוטים לא יוכלו ללכת, כמו שברומא בהתחלה לא גייסו את הפרולטריון, כי הוא תחת המעמד המכובד Infra Classem.

אלא כולנו נפגש בצבא, כולנו נלבש אותם מדים, כולנו נשכב באותם מארבים ונצא לאותם סיורים.  לא יוכר שוע מפני דל.  תחת המדים האלה, אין מעמדות, כולנו שווים, כולנו שווים בסגולה הישראלית, כולנו שווים במסירות הנפש.

על עם – מגן צבא עם!