משבר???

הרב שלמה אבינר

 

יש שלושה מושגים שמתייחסים לאותו מצב, אבל במתן  משמעות שונה לחלוטין.  המושג הראשון, הוא "משבר", שנמצא מאוד בשימוש בימינו.  כולם מתלוננים על משברים.

אלא שהמשבר עצמו מתחלק לשני חלקים: משבר אוביקטיבי ומשבר סוביקטיבי.  משבר אוביקטיבי הוא פער בין רצונו של האדם לבין המציאות.  אם כך, לכולנו יש משברים רבים בכל יום.  משבר סוביקטיבי הוא כיצד האדם מתייחס למשבר האוביקטיבי.  יש אדם, שעושה מזבוב פיל, וכל דבר קטן בניגוד לרצונו מכניס אותו לעצב ולדכאון.  ויש אדם שמתייחס בקלות גם לדברים קשים שקורים לו.

וזה מוביל אותנו למושג שני: "אגתר", כלומר משבר הוא הזדמנות לאדם להתגבר, להתמודד, להתעלות.  כבר אמרו הפילוסופים הסטואים, שיש שני סוגים של דברים רעים בעולם: דברים שאתה יכול לשנותם ודברים שאין אתה יכול לשנותם. את הראשונים יש לשנות, ואת האחרים יש לקבל כמו שהם.  זו כבר גישה פילוסופית.

והוא מביא אותנו למושג השלישי: "נסיון".  זה כבר מושג אמוני.  כל דבר קשה  שנוחת על אדם, הוא מד' והוא לטובתו.  הרי רבונו שלם עולם יודע הכל, יכול הכל, מתענין בכל ואוהב הכל.  יד ד' לא תקצר שהחיים יהיו ללא צרה וסבל. ולכן אם הוא שולח נסיון, זה לטובתנו.  במיוחד לפי התיאוריה של הרמב"ן שהנסיון בא לאדם כדי לאפשר לנו להתעלות.

מושג הנסיון דומה למושג האתגר, אלא שהאתגר יכול להתקבל גם על ידי אדם אתאיסט, לעומת מושג הנסיון שהוא מתוך אמונה.

לאברהם אבינו היו עשרה נסיונות (אבות ה ג) ועמד בכולם.  יש מחלוקת מה היו אותם עשרה, שהרי לימוד ספר בראשית מראה הרבה יותר.  יש מסבירים שהיו לו כל סוגי הנסיונות, שהם עשרה, אך יתכן שנסיון מסויים בא אליו יותר מפעם אחת.

כחו של אברהם אבינו שעמד בנסיונות הפך לטבע באומה הישראלית (רוח חיים על פרקי אבות לגר"ח וולוז'ין שם).  אנו העם הכי חזק בעולם בעמידה בנסיונות, שאם לא כן, כבר לא היינו קיימים, חלילה.

גם מהנסיון האחרון, הנורא והאיום, מעבר לכל דמיון, השואה – יצאנו גיבורים.  כמעט כולנו יצאנו שלמים, בלי עזרה של פסיכולוג או של עובד סוציאלי.  ממחנות ההשמדה עלינו לארץ ונעשינו חלוצים נחושים וחיילים אמיצים.

לסיום, סיפור עמידוּת אחרי השואה.  פסיכולוגית אחת ארגנה כנס אנשי מקצוע כדי לדון בנושא: כיצד היה עלינו לטפל בניצולי השואה.  כמובן בפועל, אף אחד לא טופל.  בפתיחת הכנס היא סיפרה: כשהגעתי למחנה השמדה כילדה עם אימי, היא קבלה רשות לקחת משהו קטן עבורי, לכן שמרה בכיסה שתי קוביות שוקולד, לעת מצוא.  חברה אחת שלה, מאוד כחושה, שהיתה בהריון, נאחזה בצירים, והיה כמעט בטוח שלא תעמוד בזה מרוב חולשה.  אמי שאלה אותי: את מוכנה לוותר עבורה?  - כן, אמא, אהיה בסדר, תני לה. וב"ה היא ילדה תינוקת.

במשך הכנס עלתה לבימה אישה: אני פסיכיאטרית, אני היא התינוקת, ורציתי לתת לך משהו.  הכניסה ידה לכיסה והושיטה  לה שתי קוביות שוקולד...