מיהו חייזר: מי שיש לו סמארטפון או מי שאין לו

הרב שלמה אבינר

                              


שאלה: עד כמה אפשר להילחם נגד סמארטפונים, הרי בסוף לכולם יהיו מכשירים אלו?  אם כן, האם זו לא מלחמה אבודה מראש?  וכמה אפשר לדרוש מילדינו, ומהנוער בעיקר, להיות יוצאי דופן?  האם לדרוש מילדינו להיות חייזרים?

תשובה: התשובה  כלולה בשאלה, אנחנו באמת חייזרים.  אנחנו באים מכוכב אחר לכוכב הזה.  אנחנו מאוד אוהבים את הכוכב הזה, ונשלחנו על ידי רבונו של עולם מכוכב אחר לכוכב הזה.  כמו הסיפור המפורסם על החפץ חיים, עשיר ביקר אותו וראה בקושי כיסא ושולחן רעוע, ושאל: איפה הרהיטים של כבודו?  השיב החפץ חיים: ואיפה הרהיטים של כבודו?  אמר העשיר: אני  פה זמנית.  אמר החפץ חיים: גם אני פה  זמנית.  החרדים לובשים בגדים  מיוחדים כדי להיות שונים מאחרים.  וכך כתב הרמ"א בהתחלת השולחן ערוך (או"ח א, א): "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת".  אם אתה מפחד מהמלעיגים, אפשר לסגור את השולחן ערוך. 

עיקרו של האדם, זה לא הגוף אלא הנשמה, הנשמה יש לה שליחות בתוך הגוף.  שליחות קשה.  כתוב בגמרא עירובין (יג, ב): "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו.  ואמרי לה: ימשמש במעשיו".  הנשמה  היא מן השמים ובאה לארץ.  הסמארטפון מגעיל את הנשמה.  הוא מדכא אותה, מצער אותה, וגורם למה מה שכתוב באורות התשובה  (יד  יד): "עיצבון פנימי".  המחלה הפוקדת הכי הרבה את הנוער במערב מגיל 14 היא הדיכאון.  היא פוגעת באריכות החיים ובאיכות החיים.  הסמארטפון גורם דיכאון לנשמה בגלל התועבה, לשון הרע, השטויות וכדומה.  אז אדם לא מאושר. 

אברהם אבינו נקרא "אברהם העברי" (בראשית יד, יג), כי "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה מב, ח).  ואברהם אבינו מעביר אנשים מעבר לעבר.  מאז אברהם אבינו, אנחנו מעבירים אנשים, ואנחנו מצליחים.  בזמן אברהם אבינו, כל המין האנושי היו פראי אדם ומושחתים, היום הרבה פחות.  מי אמר שזו מלחמה אבודה?!  אנחנו המצליחים בעולם ולא המצרים, ולא היוונים ולא הרומאיים וכו'. אבל זה לוקח זמן.  והצלחתנו היא הסיבה לאנטישמיות.  הרמב"ם מסביר באגרת תימן שהם נלחמים נגד עם ישראל בגלל שהוא מוביל בעולם ערכים עליונים של מוסר וצדק, זה מפריע לנפש הברברית.  הם לוחמים בנו, כי הם לא יכולים להילחם נגד ד' (הוצאת מוסד הרב קוק, קטז-קיז).  וכן מסבירים המהר"ל מפראג בספר גבורות ד' (רלו) ומרן הרב קוק בספרו 'אורות' את סיבת האנטישמיות (עמ' מט, קנז).  אנחנו מנצחים אבל זה קרב ארוך. 

ואפילו זה קרב אבוד, מי אומר שקרב אבוד לא צריך להילחם?!  ד' שלח את ישעיהו הנביא ואמר לו: אתה לא תצליחהם לא מקשיבים, "השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד" (ישעיהו ו, י).  אז למה ד' שלח אותו?  כי אחוז קטן יקשיב וזה כדאי.  וכן ירמיהו הנביא.  ד' אמר לו שיהיה חורבן, אבל ירמיהו הצליח להחזיר חלק מעשרת השבטים.

היה באירופה  איפוס  מלחמה, סיפור מלחמה שהפיח רוח קרב, מה שניקרא שירת רולן.  רולן קצין צרפתי, בימות הביניים.  הרולן הזה נפל במלכודת עם הצבא שלו, של הסרזינים (ערבים) במעבר צר, התנפלו עליו ורסקו אותו, חברים שלו מכרו אותו לערבים כי קנאו בו, הוא תקע בקרן ולא באו, וכל הצבא שלו נהרג עד האחרון. אך הוא נלחם במסירות נפש ולא נכנע, ומתיאור הקרב ינקו עוז וגבורה מאות שנים, למרות שנפל, כי נלחם כמה שיכול.

 בפורים אחד, תלמיד הישיבה, אלחנן אתלאי הי"ד, הלך ברחוב הגיא, התנפלו עליו כמה ערבים והוא לחם כמו אריה.  בסוף הרגו אותו, אבל בגלל זה לא לוחם כמו אריה?!  וכן הרב נחמיה לביא הי"ד לחם כמו אריה!  להיות מנוצח בקרב זה קורה גם ללוחם הכי גדול, זו לא טרגדיה.  להיות מנוצח בלי קרב, זו טרגדיה.  כי אם ממשיכים להילחם, פחות ופחות אנחנו מנוצחים.  כמו בחודשים הראשונים של מלחמת השחרור, בכל הקרבות הובסנו, המשכנו להילחם וניצחנו.  אם יש במדינה אנשי רוח שמסבירים וצועקים, בסוף זה יסודר.  אבל אם אנשי רוח, מנמיכים את הראש, זה   אבוד.  המגיד ממזריטש אמר שהנשק הכי גדול של היצר הרע זה הייאוש.  הייאוש הוא האויב הכי גדול שלנו גם נגד  מלחמה וגם נגד יצר הרע.  לכן אין דבר כזה מלחמה אבודה.  אפילו אתה לא מנצח, מישהו אחר ינצח.  זאת ועוד, כשנלחמים אפילו לא מנצחים, זה מונע התפשטות עוד יותר גדולה, וגם זה נצחון. 

אדרבה, אנחנו צריכים ללעוג על מי שיש לו סמארטפון.  מי לא נורמלי – מי אין לו סמארטפון או מי שיש לו?  מי שיש לו!  הוא מסתכל ב לכלוך ובשטויות.  הוא לא נורמלי.  ילד מסתכל בסמארטפון בממוצע שש שעות ביום.  אז אני נורמלי או הוא נורמלי?  מגיל 12 כבר מסתכל בתועבה.  80% מהנוער הדתי מסתכל בסרטי תועבה!  פעם פגשתי  רב חרדי, הנלחם נגד הסמארטפון,  ואמרתי לו שיש 20,000 אתרי זימה.  הוא לקח את הטלפון הפשוט שלי, שאין לו היכולת לאינטרנט, והראה לי שאפשר להגיע לאינטרנט ושיש מיליון אתרי זימה!  אמרתי: טוב, טוב, תוריד את האינטרנט.  אז אני נורמלי או בעל סמארטפון הוא נורמלי?!  הוא מלא לשון הרע ועלבונות.  70% מילדים ספגו עלבונות קשים שם.  אז אני נורמלי או הוא נורמלי?  אנשים פירסמו דברים על אנשים מבוגרים וילדים ובעקב זה התאבדו.  אז אני נורמלי או הוא נורמלי?  זה הורס משפחות.  פעם ראיתי  ציור קומיקס, נכדים מבקרים אצל הסבתא, היא יושבת על כורסה וכל הנכדים מסתכלים במכשיר שלהם ואף אחד לא מדבר איתה.  ילד כבר לא מדבר עם הוריו וחבריו.  בעל ואשה הולכים לבלות במסעדה, והבעל על המכשיר.

   אפילו מכשיר מסונן לא פותר את כל הבעיות.  הוא לא מסנן את כל התועבה ולא לשון הרע ולא העלבונות ולא ההתמכרות וכו'.   

אני הוא שצריך ללעוג למי שיש לו סמארטפון, אבל אני לא לועג כי הוא מסכן.  אפילו  גוי מבין שהמכשיר הזה הורס את המין האנושי והורס את השכל  האנושי.  לא צריך תורה כדי להבין את זה.  כמו במחזה של אז'ן יונסקו 'קרנפים'. פתאום לאדם אחד צומח ראש של קרנף, ולכולם זה נראה מוזר ומשונה.  אחר כך זה קורה לאדם נוסף וזה עדיין נתפס כמשונה.  אחרי עשרה או עשרים בעלי ראש קרנף, כבר לא מתרגשים מזה.  בסופו של דבר כולם נעשים בעלי ראש של קרנף, מלבד אחד שעדיין יש לו ראש אנושי, וכולם אומרים עליו כמה מוזר הוא.  זו ביקורת על הנאציזם והפשיזם.  היה נאצי אחד וכולם צחקו עליו, ואחר כך עוד אחד ועוד אחד, עד שכולם נהיו, ומי שלא נאצי הוא המוזר.  ויש מחזה דומה  'העליה הנמנעת' של ארתורו ווי The Resistible Rise of Arturo Ui  באותו מסר, למה לא עצרתם את הנאצים.

פעם ראיתי קומיקס, כולם מתפללים מנחה מהסמארטפון שלהם, ואחד יש לו סידור.  ילד שואל את אביו: מה יש לו ביד... 

בהתחלה אמרתי שאנחנו החייזרים, אבל באמת, זה הפוך,  מי שיש לו סמארטפון הוא החייזר!