על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי

הרב שלמה אבינר

 

ש: לצערי, פעמים רבות, יש לי נדודי שינה.  למה זה קורה?  מה אני יכול לעשות?

ת: אינינו יודעים.  יש סיבות רבות.  אך תיתכן סיבה אחת, שנשמתך מתגעגעת לרבונו של עולם.  "על משכבי בלילות, ביקשתי את שאהבה נפשי" (שיר השירים ג א).  לכן הפתרון הוא ללמוד תורה.  תמיד יש ללמוד תורה.  אך הזמן המעולה הוא בלילה כדברי הרמב"ם: "אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה.  לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, ייזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה.  אמרו חכמים, אין  רינה של תורה אלא בלילה, שנאמר 'קומי רוני בלילה' (איכה ב, יט).  וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר 'יומם, יצווה ד' חסדו ובלילה שירו עמי תפילה, לאל חיי' (תהלים מב, ט)".

ש: ואם איני מצליח להתרכז בלימוד, אז מה לעשות?

ת: ללמוד דברים פשוטים.  ואם גם זה בלתי אפשרי, אז לעסוק בחשבון הנפש.  תמיד יש לעשות חשבון נפש, אך הזמן המעולה הוא בלילה, כמו שכותב מרן הרב קוק:

"חשבון הנפש לפני השינה

הרשעה שבעולם מוצאה באדם את מכונה, והיא הולכת ומתגלמת בקרבו, מדי יום ביומו מוסיפה היא אומץ, מכשלת היא את כחו להתרומם להתעלות לטוב, יצרו של אדם מתגבר עליו  בכל יום. אי אפשר לאדם בלא תפלות תדיריות, שאחד מפרקיהן הם הוידויים. האדם מוכרח להתודות על עונותיו, על חטאיו  שבגלוי ושבסתר, ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה, ההולכות  ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפלה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו, קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש.

ומארי דחושבנא בכל יום מסלקים את הרשעה היומית, מתוודים הם לפני שינתם הקבועה, על עצמם ועל כל העולם כולו.  לפחות מגלים הם את מחאתם על הרשעה הפרטית, והכללית, בכל מקום שהיא, מעמידים בזה את נפשם נוכח הטוב והקודש, מעלים אותה בזה אל שרש חיי קדשה, מחברים את יניקתה מבאר הטוב. בידך אפקיד רוחי "(אורות הקודש ג שב).