בית ספר אידיאלי

 שלמה אבינר

 

מהו בית הספר האידיאלי?  כמובן, זו סוגיה רחבה מאוד ועמוקה מאוד, ואנו נסתפק עתה רק בשלושה יסודות בעקבות דברי רבותינו.

הם מספרים שפעם רב הזדמנן למקום מסויים, גזר תענית ולא בא גשם.  ירד לפניו שליח ציבור, אמר משיב הרוח, נשבה הרוח, אמר מוריד הגשם, בא גשם.  אמר לו: מהם מעשיך?  אמר: מלמד תינוקות אני.  ואני מלמד לפני העניים כמו לפני העשירים, וכל מי שאינו יכול (לשלם), איני לוקח ממנו דבר. ויש לי בריכה של דגים, וכל (ילד) שפושע ( לא רוצה ללמוד), אני משחד אותו בהם, אני מרגיע אותו ומפייס אותו, עד שהוא בא ללמוד (תענית כד א).

אנו לומדים מכאן שלש יסודות ,כפי שמסביר רבי יוסף יוזל הורביץ המכונה הסבא מנובהרדוק בספרו מדרגת האדם בפרק מזכה את הרבים.

קודם כל, הוא לא הפלה בין ילדים ממשפחות עניות ועשירות, אלא לימד את כולם, ומעניים לא דרש פרוטה אחת. התורה שייכת לכולם, גם לעניים.  התורה אינה אליטיסטית במובן הסוציו-אקונומי.  היא של כולנו.

כמו שאינה אליטיסטית במובן הכלכלי היא גם לא אלטיסטים במובן של הרמה הרוחנית. למה לו לאותו מלמד להתעסק עם ילדים פושעים, שאין להם מוטיבציה ללמוד (רש"י שם).  הרבה יותר נעים ללמד ילדים שאוהבים ללמוד.  אך התורה שייכת לכולם.  יש ילדים שמסיבות שונות הינם כועסים על לימוד תורה ומסרבים ללמוד, אז הוא היה מחפש דרכים להרגיע אותם ביחסם לתורה, לפייס ביניהם ובין התורה, על ידי פרסים קטנים, דגים קטנים טעימים.

ראו, שכל הצדיקים של העיר צמו, וזה לא עזר.  אך כאשר הוא רק אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, מיד ד' נענה לתפילה.  מכאן אתה למד כמה רבונו של עולם העריך ואהב אותו מלמד.  יש אנשים שמחפשים סגולות שונות כדי לפתור בעיות.  הנה סגולה לכלול גם עניים בבית הספר ולכלול גם ילדים בעייתיים בבית הספר.

כך משיב רבי יוסף מנובהרדוק לשאלתו האם יש צורך שהמורה יכיר באופן אישי כל תלמיד.  זה היסוד השלישי: להכיר אישית את התלמיד ולפלס דרכים מתוקים כיצד לקרב אותו ללימוד תורה.



--
שלמה אבינר



--
שלמה אבינר