יש חיים אחר עמונה

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: אחרי מאבק של עשרות שנה, החריבו את הישוב עמונה.  כיצד להתייחס לזה?

ת: כיצד להתייחס?!  מה השאלה?!  סתם רשע לזרוק אנשים, נשים וילדים מביתם האהוב!  גזל לאור השמש!

ש: למה גזל?  הרי אלו אדמות של ערבים?

ת: הבלים.  בכל הארץ ובכל מדינה מתוקנת, אם אדם בנה בתום לב על שטח שאינו שלו, לא מכריחים אותו להרוס, אלא לשלם על הקרקע.  פה זה ודאי היה בתום לב.  הרי משרד השיכון הוא שבנה וחברת החשמל היה שחיברה.

ש: אז אנו מודים שזה של ערבים?

ת: ודאי לא.  אלא חוזרים על שקר כל כך הרבה פעמים עד שבסוף חושבים שזה אמת.  מה פתאום ערבים?  קנו מיהודים?  מתי?  איפה המסמכים?  אלא מלך ירדן נתן להם.  ומי נתן למלך ירדן?  הוא קנה מאתנו?!  לא.  הבריטים נתנו לו.  ואיך זה של הבריטים?  כבשו מהתורכים.  ואיך זה של התורכים?  כבשו מאחרים.  שרשרת של גזלנים מאז החורבן, זה עובר מגזלן לגזלן, והערבים האלה הם הגזלן האחרון.

ש: לפי זה אין מה לשלם להם כלום? 

ת: נכון.  אבל אנחנו מחמירים.  זו תשובת מרן הרב קוק  לקק"ל.  אף על פי שאדמות ארץ ישראל הן שלנו, ולא הופקעו מבעלתנו על ידי כל מיני כיבושים, אנו עושים לפני משורת הדין לשלם, כמו אברהם אבינו במערת המכפלה, יעקב אבינו בשדה שכם ודוד מלכנו בהר הבית (מאמרי הראיה 253).  גם אנחנו מוכנים לשלם על מה שבאמת שייך לנו.  אבל לגרש?  זה גזל לאור השמש.

ש: והממשלה לא מבינה זאת?  הבג"ץ לא מבין זאת?

ת: הם מבולבלים על כל הראש.

ש: אז יש להחליף אותם...

ת: לא יעזור.  אלו מחשבות מבולבלות שמסתובבות באומה.  כך כותב מרן הרב קוק שלא רק האנשים צריכים תיקון אלא גם המחשבות, כי אותן המחשבות שמשוטטות בעולם הן גורמות את התנהגותם של האנשים (שם 85).

ש: אבל איך מגיעות מחשבות כה מבולבלות?  כל עם נורמלי בעולם מבין שארצו זו ארצו ולא מסתפק לרגע אחד!

ת: לצערנו אנו לא לגמרי נורמליים.  אין זה באשמתנו, אלא מסביר רבנו הרב צבי יהודה שזה בגלל השואה.  כך הוא כתב לפני שבעים שנה בשנת תש"ז שהשואה שברה את בטחוננו העצמי ואין אנו מעיזים לומר שארץ ישראל היא שלנו, אלא למחצה לשליש ולרבע.  הזעזוע הנורא של השואה גרם ערבוביה רוחנית (לנתיבות ישראל א צד).

ש: אז איך נלחמים נגד זה?

ת: יש להיזהר מן המילה מלחמה.  אין מלחמת אחים!  אין!  בחורבן עמונה נפצעו עשרות רבות, שוטרים ואזרחים.  זה נורא.  גם אחד זה נורא.  גם שריטה אחת זה נורא.  גם עלבון אחד זה נורא.  גם מחשבה אחת של שנאה זה נורא.  אנשים אחים אנחנו! מרן הרב קוק כותב שהתנגשות יהודים ביהודים זה חילול השם היותר גדול (מאמרי הראיה 365).

ש: אז  לא לעשות כלום?!

ת: ודאי לעשות ולעשות.  אך בלי לשכוח שאנו אחים.  בשנת תש"ח, כשהיו מתחים פנימיים גדולים בתוכנו, קבע רבנו הרב צבי יהודה במאמרו "את אחי אנכי מבקש", את התנאים למאבקים ציבוריים כשרים: בלי הרמת יד, בלי ביזוי, בלי שנאה (לנתיבות ישראל א קו).

ש: אבל מה לעשות אם זה כן קרה?

ת: אז יש לרפא.  זה במאמר אחר של רבנו באותו שנה ,"ממעמקים", על פרשת אלטלנה, פרשה נוראה.  התרופה: לפתוח לרחבה את מחסן החרום של אהבה, של אחדות (שם קכח).

ש: יש מרגישים אחרי החורבן הזה שאנו בגלות?

ת: הגזמה לא מועילה.  שהמשפחות האלה מרגישות בגלות, ודאי אמת ויציב, וכולנו צריכים להתגייס לעזרה.  אבל שכלל ישראל עתה בגלות בגלל זה – ודאי לא.  תמיד ידענו שיש יסורים במהלך הישועה.  כתם קטן אינו מעיב על פני השמש העולה.

 

 

שיעורו של הרב בעניין:

http://shlomo-aviner.net/index.php/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A8_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94_(%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95)