השתקן

 הרב שלמה אבינר

 

השתקן, איש השתיקה, אינו אדם מוערך בימינו, הוא נראה לא מובן, הוא נראה מתמיה.  שהרי אנו בעולם של דברנים, של פטפטנים, של קשקשנים בלי סוף.  אפילו בית-הכנסת, המקום הקדוש, הפך לזירת פטפטת.  באותו עולם, השתקן, נראה מוזר.

כמובן, גם השתקן מדבר, אבל אינו חולה דברת. הוא  אינו מדבר סתם.  סייג לחכמה שתיקה.  הרדיו מקשקש נון-סטופ, האינטרנט – הפייסבוק – הוואטסופ – הסלולרי – הסמ"ס מקשקשים בלי סוף.  וכן אנשים בשיחותיהם ביניהם.

לא כן השתקן, הוא אינו אדם המזלזל בדיבור, הוא מאוד מעריך את הדיבור, לכן הוא רק מדבר לעניין, כל מילה שקולה אצלו.  לא באופן מאולץ, אלא באורח טבעי. 

הכל מתחיל מכך שיש לו שתיקה פנימית.  אי אפשר לכפות שתיקה חיצונית כשאין  שתיקה פנימית.

שתיקה זו אומנות.  מה אומנותו של אדם בעולם הזה?  ישים את עצמו כאילם.  כל מילה נשקלת אצלו אם ד' ישמח או לא ישמח.

לעומת האנשים החיים בעולם של רעש שמאבד את הפנים, הוא חי בעולם של חשבון נפש תמידי, עולם של קרבת ד' – בו ד' רואה אותו כל רגע.

באופן פרדוקסלי שתיקתו גם מאפשרת שיח והבנה בין אנשים, לעומת דו-שיח של אנשים שרק יודעים לדבר ולא יודעים להקשיב.  אם אתה מדבר כל הזמן, אינך מקשיב.

גם אם אתה כל הזמן מדבר, אינך יכול להתפלל.  עולם השתיקה הוא עולם של תפילה.

אנא, אל תדבר כל הזמן.  תקשיב.