כשרות גלותית או כשרות לאומית

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לתופעה החדשה, שבמקום כשרות הרבנות הראשית לישראל, יש יזמה של "השגחה פרטית"?

ת: זו לא תופעה.  זה דבר נדיר.  בסטיסטיקה, יש נוהגים לומר שמה שקורה פחות מ-10%, לא נחשב.  וכן בעניננו, זה פחות מ-10%. אם כן, אין זו תופעה, אלא דבר חריג.  ב"ה, לעם היושב בציון, יש חושים בריאים.

ש: אבל מה דוחף אותם גופים להקים כשרות פרטית?

ת: יותר טוב לקרוא לזה כשרות גלותית.  בגלות היינו עם מפוזר ומפורד בין העמים, לכן היה הכרח של כל מקום וכשרותו.  עתה, קמנו לתחיה, אנחנו חוזרים להיות עם בארצנו, ולכן יש לנו רבנות ראשית, שהיא התורה במובן הממלכתי, הלאומי, הכלל-ישראלי.

ש: והם לא מבינים את זה?

ת: תמיד, יש שמתגעגעים לגלות.  חצי עם ישראל לצערנו עדיין בגלות.  אך גם מאלה שנמצאים כאן, יש עדיין כאלה עם אופי גלותי.  אך כאמור, אין להאשים על כך את העם, כי זה נדיר.  פעם אמר רב אחד דרך מליצה לרבנו הרב צבי יהודה: למה צריך שני משיחים?  למה לא די באחד?  אחד, כדי להוציא את עם ישראל מהגלות, ואחד כדי להוציא את הגלות מעם ישראל.  רבנו נהנה וחייך.

ש: אבל בעיר טבריה, הוחלט שבתי מלון יוכלו לעבור להשגחה פרטית, אם כן אין זה חריג?

ת: עם כל אהבתי לעיר טבריה, שאני מאוד אוהב אותה, כי גרתי בסמוך לה שבע שנים, כאשר הייתי בקיבוץ לביא – היא עדיין לא כל עם ישראל. מה נאמר, זו טעות חמורה.  ארגון פרטי שחושב שיוכל לנהל שם כשרות יותר טוב מהרבנות, הוא הבל.  צריך קצת שכל וקצת ענווה.

ש: ולמה בתי מלון רוצים בזאת?

ת: כי הם מעדיפים ויתורים על חלק מעניני כשרות.  וכן ויתורים על שמירת שבת וכן ויתורים על צניעות במלון.

ש: באמת, מה שבת וצניעות שייכים לכשרות?

ת: כמו שיש כשרות המזון, יש גם כשרות בכל התורה כולה.  התורה היא לא רק כשרות.  כל אשר דיבר אלהים, נעשה ונשמע.

ש: אבל בתי מלון יכולים לטעון שזו החלטתם איזו כשרות מזון לבחור?

ת: לא.  בכך הם מרמים את הציבור התמים, שכאשר רואה שכתוב כשר, הוא סומך על כך שהכל כדת וכדין, ולא כפי  נטיית ליבו של כל משגיח.

ש: ברוך השם, הציבור אינו תמים...

ת: נכון.  הוא מבין שיש כאן אליה וקוץ בה.  הוא מבין, שאם כתוב רבנות, אפשר לסמוך, אך אם זה פרטי, כיצד נדע מה קורה באמת.  זאת ועוד, זה פתח לכשרות רפורמית וקונסרבטיבית שיטענו: אם לכל אחד מותרת השגחה פרטית, אז למה לא לנו.

ש: ובסיכום?

ת: אין הפרטה בכשרות, ולא בגיור, ולא בנישואים.  בגלות, אין כלל, יש פרט.  עתה, אנו קמים לתחיה.  העם נעשה כלל ישראלי.  כך גם ההלכה.