בצבא שלנו לא הכל טוב ולא הכל רע

הרב שלמה אבינר

 

מעשה שהיה כך היה, הוזמנתי לאיזה טקס והמארגנים הושיבו אותי והודיע לי: "אתה יושב על יד הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ".  הרגשתי כבוד רב ושמחה רבה, אמרתי לו שלום והוספתי: "פעם שאלתי את ידידי הרב אבי רונצקי, איזה מין בן אדם הוא כבודו".  הוא הגיב בסקרנות: "ומה הוא אמר עלי"?  - "הוא  אמר לי: הוא כמוך, לא כולו טוב ולא כולו רע". אז הוא  הגיב בענווה: "זה נכון".

וכן אפשר לומר על צבאנו: לא כולו טוב ולא כולו רע.  כמובן, לו באנו לספור כל מה שטוב בצבא שלנו, אין אנו מספיקים.  לו היו כל קני האגמים קולמוסים וכל ימי העולם דיו, אין אנו מספיקים.  ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לצבא הזה.

אך אין זה פותר אותנו מלראות בו דברים חמורים שצריכים תיקון.  אין זה מתוך עין רעה חלילה, אלא מתוך עין טובה ואהבה.  ועל אף שיש המנסים להרדים אותנו ולומר שאין בעיות בתחום הצניעות, לצערנו אין זה נכון.

כמובן, הכוונה למה שנקרא השירות המשותף, של חיילים וחיילות, ומסבירים לנו שאין הוא גרוע מהשילוב הראוי, שנהג מקודם.  אך הבעיה היא שגם השילוב הראוי כלל לא היה ראוי, כלל לא היה נורמלי.

לא אמרתי נגד ההלכה, אלא פשוט לא נורמלי.  וגם קצינים חילוניים רבים מסכימים שמה שקורה היום ביחידות לוחמות מעורבות הוא לא נורמלי.  כמובן על עצם השירות הצבאי של הבנות אנו מצטערים, אך עתה עם הכנסתן לכוח הלוחם, זה נעשה הרבה יותר גרוע.

אני שואל אתכם, האם באימון רב חילי, רב"ח, עם חיילים וחיילות באותו נגמ"ש כמה ימים, ונשפכים אחד על השני - זה נורמלי?!

אני שואל, הוצאת הנהגים מרכבים קרבים, והחלפתם בנהגות, כך שיש ייחוד, קרבה, אווירה לא צנועה - זה נורמלי?!

אני שואל, שינה משותפת בשקי שינה, בתרגיל בשטח, כאשר נשפכים אחד על השני - זה נורמלי?!

איני רוצה להרבות בדוגמאות, כדי לא לגרום צער.  רק עוד אשאל, חיילים וחיילות סגורים באותו טנק שעות על גבי שעות, - זה נורמלי?!  עשיית צרכים שם, - זה נורמלי?!  וכאן נוסיף נקודה מבצעית, בנות לא יכולות להרים את הפגז, הוא כבד מדי.  אז הסבירו לנו, שגם ייצרו פגזים יותר קלים שבנות יוכלו להרים.  אם זה לא היה עצוב, זה היה בדיחה.

זו שאלה כוללת.  זה נכון שלצערנו  בג"ץ הורה שיש להכניס בת לכל תפקיד בצבא, אך יש תנאי והוא שיכולה לעמוד בדרישות.  אך אינה עומדת בדרישות.  וגם בלי לעמוד בדרישות, המציאות היא על פי דו"חות צה"ל שהרבה בנות נפצעות.  הרי זה חטא ופשע.  אז מסבירים לנו: הקלנו את הדרישות, וכבר אינן נפצעות.  אם כך, קודם כל, אנא הראו לנו את הדו"חות הרשמיים של צה"ל שפחות נפצעות.  ושנית, זו שערוריה שמורידים את הרמה בצה"ל.  צבא, זה לא בידור, זה פיקוח נפש.  לא - מסבירים לנו -  יש יחידות קרביות יותר קלות.

כמה פלפולים!  מסכן הרמטכ"ל, שכמובן הוא אדם יקר, ד' יאריך ימיו ושנותיו, שנלחץ מכל הכיוונים ורוצה לעשות כרצון איש ואיש.

ארגוני הנשים לוחצים אותו להכניס נשים לכל פינה, ומצד שני הציבור הלאומי-דתי שהופך יותר ויותר להיות הליבה של הכח הלוחם - כמו פעם הקיבוצניקים - ומוסר את הנפש להצבא ללא חשבון, אינו יכול להלום את האיוולת הזאת.  אז הרמטכ"ל מבטיח לנשים כך ואחר כך מבטיח לרבנים להיפך, ומי שמשלם, זה עם ישראל.

ב"ה, יש גבול כמה אפשר להמשיך בשקר.  אמנם התקשורת מאוד מגוייסת בעד גיוס נשים, ומפרסמת שקרים רבים בנידון, כגון שאחוז המתגייסות הדתיות עלה, אבל העם היושב בציון אינו טיפש.  בעבר, מי שדיבר נגד גיוס נשים ליחידות לוחמות, נחשב אדם פרימיטיבי וחשוך, עתה זה כבר הפך לדיון לגיטימי.  וכאמור, קצינים בכירים, גם חילוניים, מבטאים את מורת רוחם.  ורבים מהם, אמנם חושבים כן, אך מפחדים להתבטא, כי יש מסע כבד של סתימת פיות בנושא.

ואיני רוצה לדבר על הקורסים המוזרים שיש בצה"ל, המנוהלים על ידי ארגונים בעייתיים, אנטי לאומיים למחצה, לשליש ולרביע, שאינם רואים ערך במדינה יהודית, ומחלישים את המוטיבציה בצה"ל, לפעמים בעקיפין, ולפעמים בתור מטרה מוצהרת.  האם, כדי להוכיח את חיוניותה, הדמוקרטיה חייבת להתאבד?!   

ואיני מדבר על כל פעילויות המעורבות של בידור, שאינן דומות לפעולה מעורבת בתנועת נוער, אלא מתחילות בטיולים, ממשיכים במשחקים בלבוש אזרחי ונגררות למסיבות מועדונים.  כך בונים צבא?!

וכאשר אני שומע על ריצה משותפת של צמרת תה"ל לשם גיבוש, אני מתבייש.

ולא אדבר על מה שחסרות מזוזות בהרבה מקומות, ואיני מבין למה.

גם לא אדבר למה אסור לתרום ציציות לצה"ל, כי זאת אני לגמרי לא מבין.

מה קורה כאן?!

כמובן ,בכל זה אין שום ביקורת על הרבנות הצבאית.  היא לא בעלת הבית על צה"ל, אלא עושה כמיטב יכולתה במסירות נפש עצומה, ואכן משיגה הישגים גדולים, ועל זה יש לברכה ולהללה יומם וליל.

אך עדיין הרבה נשאר לתקן.  ולא נאמין לפירסומי שוא שהכל בסדר.  לא.  לא הכל טוב ולא הכל רע.  על הטוב שיש, נשמח ונודה לד', ועל הרע שעדיין יש, נאבק ללא לאוות כדי לתקנו, עד אשר יהיה לנו צבא ראוי לשמו, צבא הגנה לישראל.