מתי להחמיר

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: איפה הגבול בין מי שמחמיר בצורה מיותרת לבין מי שמחמיר כדין?

ת: קודם כל יש לדעת שלהחמיר אינו מידת כל אדם.  להחמיר זו מדרגה גבוהה מאוד.  ספר מסילת ישרים מתווה מסילה.  קודם כל מידת הזהירות שלא לחטוא.  אחר כך מידת הזריזות לקיים מצוות.  הדרך ארוכה.  אחר כך מידת הנקיות,  לא לעשות עבירות שאנשים טועים לחשוב שאינן עבירות, אבל הן כן עבירות.  לאנשים נוח לדמיין שזה מותר.  העושה שלושת אלה הינו צדיק.

אחר כך מתחילה מידת הפרישות, לפרוש מדברים שד' לא אסר, מחשש למדרון החלקלק.  אחר כך מידת הטהרה, הכל לשם שמים.  ואחר כך מידת החסידות: קיום דברים שד' לא ציוה, מאהבת ד'. בפרישות, נמנעים מדברים שד' לא אסר, בחסידות, עושים דברים שד' לא ציוה. 

אחר כך בא פרק משקל החסידות: לשקול היטב אם אינך מזיק בחסידות.  לבדוק אם אין זו חומרא שמביאה קולא מצד אחר.  למשל מחמיר בכשרות מזון על אף שיש הכשר של רב ובכך פוגע במי שמגיש לו.

על כל פנים חסידות אינה המדרגה שלנו, שהיא: זהירות, זריזות, נקיות.  לצערנו אנחנו עדיין חוטאים.  לכן חומרא היא על גבול של חוכא ואטלולא.  אדם מחמיר לעזור לשכנות אבל אינו עוזר לאשתו.  הוא לא נורמלי, על גבול של טיפול פסיכולוגי.  מחמיר במה שלא חייב, ומה שהוא חייב, אינו מקיים!

  אל תחמיר, אין זו המדרגה שלנו להחמיר.  גם מידת הזהירות לא לעשות עבירות אינה קלה!

ש: מי שעדיין עושה עבירות, למה אסור לו להחמיר?

ת: כי לאדם אין אנרגיה אין סופית, מה שנקרא תורת המשאבים המוגבלים.  אין לך כסף אין סופי, אין לך זמן אין סופי, אין לך כחות נפש אין סופיים.  אינך יכול לעשות הכל.  לכן עליך להקדיש את האנרגיה שלך לא לחטוא, למלא חובתך, ולא לכלות אותה בדבר שהוא חומרא.  הרי כל דבר בא על חשבון דבר אחר, אין מנוס.  אם אתה עוזר לאחיך, אינך עוזר באותו הזמן לאחותך.  אם אתה לומד גמרא, באותו הזמן אינך לומד הלכה.  כל דבר בא על חשבון דבר אחר.  לכן, קודם עשה מה שהנך חייב ואחר כך תחמיר חומרות.

גם מה שחייבים הוא ים אין סופי, במיוחד מידת הנקיות כוללת דברים שאנשים חושבים אותם לחומרא ובאמת אינם חומרא.  אדם שיאמר: אני מחמיר, איני מדבר לשון הרע - טועה: זה דין!

הרמח"ל מביא שלוש דוגמאות.  א. לשון הרע שהזכרנו.  ב. אני מחמיר שלא לרמות אנשים בחנות שלי.  אין זו חומרא, זה דין.  שמא תטען: כולם מרמים – אין בכך היתר.  ג. אדם שמתרחק מנשים, אין זו חומרא, זה דין.

לכן קודם תקיים הלכות שברור לכל שיש כאן עבירה.  אחר כך תקיים גם דברים שאנשים מרמים עצמם שאין זו עבירה וזה כן עבירה.

הנוהג כן, הוא צדיק.  כך עד פרק יב של מסילת ישרים.  רבנו הרב צבי יהודה לא היה מלמד הלאה, כדי שאדם לא  יחלום לקיים חומרות ולא יבין שאין זה עבורו.

אולי אפשר כן ללמוד הלאה, אם מודעים היטב שאין זו מדרגתנו.  הרי אנו גם לומדים על אברהם אבינו, ויחד עם זה יודעים הוא אלף אמה לעילא לעילא מאתנו.