האם גר צדק הוא אשכנזי או ספרדי?

הרב שלמה אבינר

שאלה: לאיזו עדה משתייך גר שמתגייר - אשכנזי או ספרדי?  האם הוא בוחר בעצמו או הוא קשור לעדת הרב שמגייר אותו?

תשובה: כתוב בגמרא שבת (קמו א) שהגרים לא היו בסיני אבל נשמותיהם היו, כמו שכתוב (דברים כט יד): "כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ד' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום", "ואת אשר איננו פה עמנו היום" הם הגרים (וכן בשבועות לט א). יוצא שגר הוא נשמה יהודית שנולדה בגוף של גוי, ואז לא צריך לגייר את הנשמה אלא רק את הגוף.  על פי זה, החיד"א מסביר שהביטוי הנפוץ בגמרא הוא 'גר' המתגייר ולא 'גוי' המתגייר, כי הרי נשמתו היתה בהר סיני (מדבר קדמות מערכת ה"ג אות ג).  משל למה הדבר דומה, פעם רב אמר לי: אני צריך לתת הרצאה לחילונים מה זה גר, תן לי משל. אמרתי שזה כמו צנחן שצנח על קקטוס, וזו נשמה יהודית שצנחה על גוף של גוי. אמר לי: אני צנחן ופעם צנחתי על קקטוס. אמרתי: אתה רואה איך הכל מן השמים... 

בכל זאת, הגר שנתגייר אינו משתייך לעדה מסויימת, וגם לא לעדת  הרב המגייר.  לכן הוא צריך לבחור לאיזו עדה הוא משתייך.  וכן דעתו של הגרש"ז אוירבך.  בספר יום טוב שני כהלכתו (פרק ה הערה מג), הרב ירחמיאל דוד פריד, ראש כולל האברכים בדאלאס, טקסס באמריקה, כותב: "שמעתי מהגרש"ז [אוירבך] (שליט"א) [זצ"ל], שפשוט דגר שנתגייר יכול לבחור לאיזו עדה ומנהגים ישתייך לאחר גירותו.  ומאוד תמוה מה שנוהגים איזה רבנים שקובעים לו בעת גיורו לאיזה עדה שייך, כגון אם בא מליטא אומרים לו שינהג כמנהג הליטאים, ואם בא מארצות עירק וכדומה אומרים לו שיתנהג כמנהג הספרדים.  ומה טוב שהרב המגייר יאמר לו שיתנה לנהוג איזה מנהג על תנאי עד שיזכה ללמוד יותר ולהתבונן היטב במנהגים השונים שישנם עד שיוכל לבחור איזה המתאים לו, ורק אז לקבל קבלה להשתייך לעדה או קהילה מסויימת".

ומעשה משנת תשמ"ב, באשה (בת למשפחת ספרדים) שנישאה לגר צדק באחת ממדינות אירופה, ונתגלגל שהיגרו לניו יורק, וכעבור זמן רבו ביניהם,  היא תפשה את הילדים ונסעה עמהם למקום מגורי הוריה, שהוא גם מקום מולדת בעלה, ובתחבולות סדרה על ידי בית המשפט שם שכשיגיע בעלה לאותה מדינה יושיבוהו תיכף בתפיסה, באופן שיהיה נמנע ממנו לבא למדינתה להשתדל בענינו במקום שהיא נמצאת.  האשה, אף שידעה שסוף סוף תצטרך לקבל את רצון בעלה שיגרשנה בגט פיטורין, לא הביטה על זה כסיבה למנוע אותה מצעדיה, כי עוזריה הסבירו לה שיש חרם דרבינו גרשום שלא לישא אשה שניה על אשתו, וכשתגיע העת שבעלה יחליט שרוצה לישא מחדש לא יוכל לעשות כן בלי שיגרשה, וממילא היא היתה בטוחה שבעבור זמן סביר תקבל גט.  הבעל, שהיה תלמיד חכם, טען מצדו ליועציו שאין הוא קשור לחרם דרבינו גרשום, שזה אינו נוגע לו כי יש לו דין ספרדי שלא קיבלו חרם זה, כיון שבזמן הגירות כיוון בפירוש להתנהג בהלכה כספרדי, וגם בשעה ממש שטבל לגירותו אמר בפירוש בפני הבית דין: "על דעת מר"ן (=הבית יוסף), וכמו שאכן היה נוהג אחר כך.  ואי משום שנהוג אצל הספרדים לכתוב בכתובה שהם מקבלים על עצמם בשבועה שלא לישא אשה שניה עליה, טען הבעל שהוא נשא את אשתו בטקס אשכנזי בלי הזכרת קבלת איסור זה, וממילא אין לו מניעה מצד ההלכה להיות נשוי לשתי נשים.  וכשהוזכר אז את דבר זה להגאון רבי יעקב קמנצקי, מגדולי אמריקה, הוא אמר: "הוא טוען לענין" או "הוא צודק" (בסוף האיש הסכים לתת גט, כי אשה אחרת לא תרצה להתחתן עם מי שאגוד באשה [כתובות סד, א], ואשתו הסירה תלונותיה בבית המשפט שבמקום מגוריה, שהוא גם מקום לידתו.  

כך מספר הרב שמואל יודא ליב לאנדעסמאן, ראב"ד כולל הרבנים מאנסי, ניו יורק, והוסיף שאפילו גר הנתגייר בתוך עדה מסויימת,  יכול לבחור להשתייך לאיזו עדה שהוא רוצה.  למשל, גר שנתגייר יכול לבחור להיות ספרדי אף שהוא גר בתוך אשכנזים, אבל יתכן שיתעוררו אצלו בעיות והרפתקאות, בין בענייני שידוכים, בין בענייני תפילה, בין בענייני תרבות, מחמת שהוא יהיה שונה מכל מי שיהיה לו מגע וקשר עמו.  כי הרי שונה המצב לגמרי מספרדי מלידה המעורב בין אשכנזים, שנתגדל מקטנותו בהתנהגות הלכתית ומנהגי של בני עדתו, וגם הוא איתן וגאה במסורתו כראוי לבני עדתו, ויישובו ועירובו בין אשכנזים לא יבהיל אותו כלל, וגם הדין מחייב אותו להתנהג כן אפילו בעל כרחו, ושונה בכל זה מי שבא להתגייר, שבשנות הגדלות, ובלי שום מסורה, ובלי שום מחייב הוא רוצה לנהוג כן (קובץ 'אור ישראל' ניסן תשע"ח עמ' קפז-קצג).

סיכום: גר שנתגייר יכול לבחור לאיזו עדה הוא משתייך, אפילו הוא גר בתוך עדה אחרת, אבל יש לו לשקול את ההשלכות ויחסיו בקהילתו.