טכנולוגיה עוקפת שבת

 הרב שלמה אבינר

 

בזמן האחרון הטכנולוגיה מאוד מתפתחת, מה שמאפשר הפעלת מכשירים אלקטרוניים רבים בשבת, בשיטות כגון גרמא וכדומה.  נחלקו דעות הפוסקים בנדון, ונראה ברור שהצדק עם האוסרים, וזאת מכמה סיבות:

א. "חשמל אינו עגונה"

כדי להתיר עגונה יש לחפש את כל הפתרונות שבעולם, כי בנפשה הוא הדבר.  לעומת זאת הפעלת כל מיני מכשירים אינה בנפשנו, ואפשר להמשיך לחיות כמו בשנים עברו ולענג את השבת.

כמובן יש שני יוצאים מן הכלל: בטחון ובריאות.  ברור שבצבא, משטרה, שב"כ ושאר זרועות הבטחון יש לעשות כל מה שדרוש לשמירת חיי האומה ולהגנה על הארץ.  מה שאפשר לעשות בשינוי, בודאי נעשה בשינוי, ואם לא, נעשה רגיל כי בנפשנו הוא.  והוא הדין בעניינים רפואיים, עם כל ההבדלים בין חולה שיש בו סכנה, חולה שאין בו סכנה, מיחוש בעלמא וכו'. ידועה אמרתו של ר' חיים: איני מקל בשבת, אני מחמיר בפיקוח נפש. וגם כאן, יש לעשות בשינוי כמה שאפשר.  גם אין הכרח להשתמש בטכנולוגיה מתוחכמת.

 

ב. היתרי גרמא הם למקרה חריג

היתרי גרמא ודומיהם הם למקרים חריגים ולא לשיגרה של כל שבת.  אם האש אחזה, אז שמים חביות מים שמתפוצצות על ידי אותה אש ומכבות אותה.  אך אין להשתמש בזה מידי שבת בשבתו.  למשל כתבו הפוסקים שהנורה שנדלקת עם פתיחת המקרר, אין זה גרמא, אלא מעשה בידיים, כיוון שזו הדרך הרגילה והיחידה להדליק או לכבות את הנורה.

 

ג. הריסת חומת השבת

אף אם נתיר תפעול כל מיני מכשירים אלקטרוניים בשבת בדרכים מותרות, בסופו של דבר השבת תיראה כמו כל יום וכבר לא תהיה שבת.  משל למה הדבר דומה?  חכמים אסרו אמירה לנכרי בשבת, חוץ ממקרים יוצאי דופן, שאם לא כן, אנו נפעיל את כל העסקים שלנו וכל בתי המלאכה שלנו על ידי גויים והשבת כבר לא תהיה שבת (עי' פסקי תשובות סי' רמד).  וכן פוסקים בני ימינו אסרו להפעיל מפעלים ביום שישי באופן אוטומטי כאשר הפעולה נמשכת בשבת, מאותה סיבה שזה יהרוס לגמרי את השבת ומה שהתירו שעון שבת וכדומה, זה רק במימדים קטנים ברשות היחיד, אבל לא לשטוף בזה את כל המרחב הציבורי (פסקי תשובות רנב א) .וכבר כתב הרמב"ם שלכן חכמים אסרו מוקצה כדי שלא יתעסק בכלים אלה כל השבת  ותיראה השבת כיום חול.

 

ד. חשמל אסור מן התורה

כל ההיתרים האלה מבוססים על ההנחה שחשמל בשבת הוא רק איסור דרבנן, אלא אם כן יש חוט להט, מדין גחלת של מתכת, אך השאר הוא איסור דרבנן מדין מוליד כדין מוליד ריח. זו פסיקת הבית יצחק והאחיעזר.  אבל הרבה גדולים סברו שזה איסור תורה, כגון החזו"א, האגרות משה, הגר"א קוטלר, הגרי"ש אלישיב ועוד מדין בונה או מכה בפטיש.  אמנם יש על דבריהם קושיות רבות, אך הם גדולי עולם.  למשל הגרש"ז אוירבך חשש מאוד לשיטת החזו"א, כמבואר בספר אורחות השבת.  וכן מרן הרב קוק פסק שחשמל אסור מן התורה, גם אם אין חוט להט, כגון מיקרופון, מדין אש, ועל אף שאין זה נראה כאש, הוא מוכיח באריכות שיש סוגים שונים של אש בשו"ת אורח משפט (סי' עא) וכן סברו הגרב"צ עוזיאל והגר"ע הדיה.

יש כאן נקודה כללית.  לפעמים גדולי הפוסקים יודעים בסברא חזקה כברזל דבר מסויים, גם אם חסרים להם בשלב זה הוכחות מספיקות.  או במילים אחרות, אין להם הוכחה נקודתית אלא יש להם הוכחה כוללנית מפני שהם מלאים ש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים.

מרן הרב קוק מסביר באגרת תשמ"א, שיש חידוש מקומי, של לימוד דבר אחד מצומצם מדבר שני מצומצם, ויש חידוש שנובע מכל התורה כולה, שהיא כמעיין המתגבר.

משל למה הדבר דומה.  אם דברי פוסק סותרים גמרא מפורשת, להרבה שיטות, דבריו בטלים.  אך יש שיטות שדבריו בכל זאת קיימים.  הא כיצד?!  מביא השם משמואל שני הסברים.  אותו פוסק גדול זכר היטב אותה גמרא, אך הוא סבר שאין סתירה.  הוא דוחה פירוש זה, כי אז הוא היה חייב להעיר לנו שאין סתירה.  לכן הוא מפרש שאכן הוא שכח גמרא מסויימת, מה שיכול לקרות גם לגדול שבגדולים, אך פסיקתו עולה לו מכל הש"ס כולו, ולכן היא קבועה וקיימת.

ולעניינו לאותם גדולי עולם היתה אינטואיציה הלכתית בטוחה חזקה כברזל שחשמל הוא מן התורה, כי מבחינה טכנולוגית החשמל שוקל ככל שאר המלאכות אלף מונים.  לא יתכן שהוא לא יכלל בשם מלאכה, גם אם מדובר ברכיבים אלקטרוניים זעירים.  העולם הטכנולוגי מתחלק לשניים: לפני החשמל ואחרי החשמל.  החשמל הוא כח יצירתי מופלא שאין כמותו (לשם גילוי נאות, כותב שורות אלה הוא בעצמו מהנדס חמשל ואלקטרוניקה).  כואמר, הרכיב האלקטרוני הקטנטן  מחולל יצירה שאין כמותה, וידועה הגדרת הרב שמשון רפאל הירש שגדר מלאכה הוא יצירה (שמות כ י).  וכן המלבי"ם, שפועל איזה דבר (ויקרא טז כט).

דוגמה לפסיקה כזאת אנו מוצאים אצל חז"ל.  רבי יוחנן וריש לקיש ישבו שלוש שנים וחצי על סוגית מלאכות שבת, על כל אחת מל"ט מלאכות הגדירו ל"ט תולדות (כידוע תולדה היא איסור תורה).  מה שמצאו, הסמיכו על אחת מהן, מה שלא מצאו, קבעו כמכה בפטיש (ירושלמי שבת ז ב).  כלומר היה ברור להם, מכח סברא מוחלטת שזה אסור, רק חיפשו הגדרה.

וכן מעשה ברב נחמן בר גוריא שהגיע לישיבת נהרדעא, ושאלוהו: חולב משום מה חייב?  אמר להם: משום חולב.  מחבץ (עושה חמאה) משום מה חייב?  אמר להם: משום מחבץ.  מגבן (עושה גבינה) משום מה חייב?  אמר להם: משום מגבן.  אמרו לו: רבך מלקט קנים באגם (כלומר לא בירר לך את הדברים עד תום).  בא לבית המדרש, אמרו לו: חולב חייב משום מפרק, מחבץ חייב משום בורר, מגבן חייב משום בונה (שבת צה א).  כלומר היה ברור כשמש בצהרים לרב נחמן בר גוריא שאלה הם איסורי תורה אך לא ידע בדיוק  לאלו מלאכות הם שייכים.  וכמובן גם על ההגדרות אלה של בונה או בורר או מפרק יש קושיות, כידוע ללומדים, אך ברור שאלה הן מלאכות מן התורה.

וכך בענין החשמל, ברור שהוא מלאכה, מלאכה חשובה, המלאכה הכי חשובה, והוא איסור תורה, רק נותר לברר אם זה מדין בונה, או מכה בפטיש, או אש.

 

ה. התורה לא נתנה רק למדענים

כל המכשור הטכנולוגי המתוחכם  הזה נראה לעין האנושית הרגילה כמלאכת שבת.  האדם הפשוט, אינו יודע ואינו מבין דבר מכל המבנה האלקטרוני בתוכיותו של המכשיר.  והרי ההלכה נפסקת על פי נתונים מקרוסקופים  גלובליים ולא על פי נתונים מיקרוסקופים פרטניים.  במילים פשוטות: לא נתנה התורה לא לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ.  חתך דק באות בתורה שלא נראה בעין בלתי מזויינת אלא במכשיר ראיה אינו פוסל את ספר התורה.  שקיעת החמה היא כאשר גוף השמש נעלמת מעיני האדם בלי להתחשב בשבירת קרני השמש שמאפשרת לראות אותו גם כאשר הוא תחת האופק.  חיידקים מותרים באכילה על אף שאינם מעלי גרה ומפריסי פרסה, או בעלי סנפירים וקשקשת (עיין פירוש על קיצור שולחן ערוך כד, ג באריכות בעניין זה עם כל המקורות).

כלומר ההלכה מתנהלת על פי המושג שמכונה במדע "קופסה שחורה", Black Box, עם קלט ופלט, Input and Output.  למשל האדם הפשוט רואה שבשבת נכנסים מים קרים ויוצאים מים חמים, ואין הוא מבין בפלפולים אלקטרוניים מה קרה פנימה.

בסיכום, "חשמל אינו עגונה".