רפורמים – אהבה או שנאה

הרב שלמה אבינר

[דבריו שנשא הרב בכנס ליב"ה על הרפורמים – רשם: הרב מרדכי ציון]

 

שאלה: מה צריך להיות היחס שלנו לדת הרפורמית?  אהבה – כי סוף כל סוף הם יהודים.  או שנאה – כי הם מהרסים את כרם ישראל?

תשובה: אכן יש לכאורה סתירה בספר מסילת ישרים.  באמצע פרק יט, הוא מסביר על קנאה, כלומר הקנאות נגד המורדים בד', "מי שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו".  אבל בסוף אותו פרק, הוא מסביר שיש לאהוב אף את הרשעים, "כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל". אך אין סתירה, שניהם אמת, שניהם נצרכים.

בודאי שאהבת ישראל אינה יכולה לחפות על הצורך להילחם נגד מהרסים.  וכבר כתב ראשון הלוחמים נגד הרפורמים, הוא החתם סופר: "אילו היה דינם מסור בידינו היה דעתי להפרישם מעל גבולינו, לא יותן מבנותינו לבניהם, ומבנינו לבנותיהם, כי היכי דלא ליתו לאמשוכי אבתרייהו (=כדי שלא לבוא להימשך אחריהם), ויהיה עדתם כעדת צדוק ובייתוס, ענן ושאול", אבל למעשה הוא נמנע מזה כי צריך "רשותא דמלכא ירום הודו" (שו"ת חת"ס ח"ו חו"מ פט.  וכן כל התשובות פד-צו הן על נושא זה).

אותה תשובה נסובה על שלושה דברים שהרפורמים רצו לחדש: ניגון בעוגב בתפילת שבת על ידי גוי, תפילה בגרמנית באורח קבוע, דילוג על ענייני גאולה שבסידור.

כלומר אותם רפורמים הגדירו עצמם כביכול כשומרי שולחן ערוך, רק רצו להכניס כמה שינויים שהם כאילו מותרים על פי ההלכה, כדי למשוך את הנוער אל היהדות.

עכשיו המצב שלהם יותר חמור אלף מונים.  הבעיה המרכזית היא נישואי תערובת והתבוללות, שואה שקטה, טרגדיה נוראה, משפחות שלמות נעלמות.  אפילו במצרים, בהיותנו שקועים במ"ט שערי טומאה וכלשון הרמב"ם "וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר" (הלכות ע"ז א ג), בכל זאת היינו גדורים בעריות, אף אחד לא התחתן עם גוי, מלבד מקרה יוצא דופן של אשה אחת, שלומית בת דברי, ופרסמה הכתוב, בסוף פרשת אמור.

ועכשיו זו כאמור הבעיה המרכזית אצל הרפורמים, שמאפשרים את הדבר במודע, 50% נשואים עם גוי, 70% לא יודעים כבר מי יהודי ומי גוי וכל הגויים האלה תופסים מקום בקהילה. 

גם הגיור שלהם הוא הבל גמור, וכמובן היו רוצים לגייר בשיטתם את כל מאות אלפי הגויים אשר בארצנו.

כך שהגיעו למעשה להיות דת אחרת.  לא זרם ביהדות, לא כת ביהדות, אלא דת אחרת, וזאת בגלל שתי סיבות:

א.      כפירה בתורה ובמצוות.

ב.    כפירה בסגולת ישראל.  אין יהודי ואין גוי, כולם שווים.  אין "המבדיל בין ישראל לעמים".  וכמובן זה מוביל למדינה ככל העמים.

לנוכח זאת, אי אפשר לנהוג כלפיהם בוותרנות, "רק לחזק", "רק לעודד", "רק להוסיף אור", - מה שנקרא בהלכה חטא החנופה.  זה מזכיר דברי חז"ל על תלמיד חכם שבעירו כולם אוהבים אותו, והסיבה היא שאינו מוכיח אותם.  ועיין באריכות דברי מרן הרב קוק בסוגיא של תוכחה (עין איה שבת פרק ה יז-כה).

גם מרן הרב קוק ידע מהי אהבת ישראל יותר טוב ממנו, והוא כותב דברים חריפים מאוד נגד הרפורמה בגלל שמובילה להתבוללות ולמחיקת שם ישראל (מאמרי הראיה 511).  וכן רבנו הרב צבי יהודה ידע מה זו אהבת ישראל ובכל זאת גם הוא כתב בחריפות נגד הרפורמה, ש"היא כפירה בתורה מן השמים וביטול מצוות, במגמה להתבוללות בין הגויים, ...ביטול האומה וגאולת ישראל מתוך מגמה להתבולל בין הגויים" (לנתיבות ישראל ג רפב). ומהי אהבת ישראל שלנו בנדון?  שהדלת פתוחה לקבלם בחזרה כאשר ישובו בתשובה ורבנו מציין שיש תזוזה קטנה מצומצמת של חזרה לגוף הלאומי הכלל ישראלי והצטרפות לשיבת ציון, מתוך הבראה יהדותית לאומית (שם).

כמובן, כל זה מדובר כאשר משתלבים בתוכנו מתוך חזרה בתשובה, אבל לא כגיס חמישי לקלקל בתוכנו במסוה שהם יהדות.  זה מזכיר דברי חז"ל על המלאך שלחם נגד יעקב אבינו, יש אומרים שיש שנראה כתלמיד חכם ויש אומרים שנראה כלסטים.  הא כיצד?  הרי אלה הפכים?!  תרצו תלמידי הגר"א שעלו לארץ: לסטים מחופש לתלמיד חכם, כלומר זה האויב הגדול בשיבת ציון: הצביעות.

או במילים אחרות, כפי שנמצא באגרות מרן הרב קוק: הרינו מתירים להתפלל עם העבריינים – אבל לא להתחשב בדעותיהם העברייניות.

יש להבחין בין הנושא לבין המושא, בין שנאת הרע לבין אהבת האנשים הרעים, אנו שונאים את הרפורמה, ואנו אוהבים את הרפורמים, שהרי יהודים הם – כלומר חמישים אחוז מהם.

וכן כותב מרן הרב קוק: "השלימות, היא מכילה התאחדות ההפכים...  האהבה, אהבת הבריות על פי התוצאות היותר רחבות של מידת לב טוב, עם הקנאה לשם ד' ותורתו, כתולדה מחוייבת מצד שנאת הרע, הצריכה להיות קבועה בנפש עמוק עמוק, שנראים כהפכים, והם צריכים להתאחד בלב החפץ בדרך השלמות של תורתנו הקדושה, ביחוד למי שראוי להיות מנהיג העדה" (פנקסי הראיה א קכט).

הרופא שונא את המחלה, לוחם נגד המחלה, ואוהב את החולה, ועמל שיתרפא.

ועיקר המלחמה שלנו היא לחזק את הרבנות הראשית לישראל, שהיא היא העומדת כצוק איתן נגד כל ההתפרצויות המגונות והנוראות של הרפורמים, והיא כצור מגן, על האופי היהודי של מדינתנו.