אל תחזיר את מרן הרב קוק לגלות

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: שמעתי שמתארגן סיור בחוץ לארץ בכל תחנות חייו של מרן הרב קוק בצעירותו, סוג של מסע שורשים חוויתי.  מותר לצאת לחוץ לארץ עבור זה?

תשובה: חלילה.  אבל קשה להאמין שיש באמת יזמה כזאת.  יש לבדוק אם זה נכון, אך אם יתברר שכן הוא הדבר, ודאי אסור.  הרי כולם יודעים שאסור לצאת לחוץ לארץ לטיול.  כך פוסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה והשולחן ערוך אורח חיים סימן תרלא.  וכן הוא אצל  פוסקים יותר מאוחרים (עיין בספרנו שו"ת ארץ ישראל את הקונטרס הארוך בענין איסור היציאה לחו"ל – מ"צ).

אמנם מותר לצאת לחו"ל כדי ללמוד תורה, אם אי אפשר ללמוד בארץ, אבל ב"ה בימינו אפשר ואפשר.  ומי שרוצה באמת ללמוד על מרן הרב קוק, הדרך פתוחה לפניו: ילך ללמוד בישיבה מרכז הרב ובנותיה, ואם אי אפשר לו, אז ילמד ספרי מרן הרב קוק. (כדומה, כאשר שוחחו לפני הגרי"ש אלישיב על ה"עניין של הנסיעה לקברו של רשב"י במירון בל"ג בעומר, הגיב מיד: רבי שמעון?  הוא נמצא כאן!  והחווה בידו על הגמרא.  כאומר בשביל להגיע לרבי שמעון ביומא דהילולא לא צריך לנסוע לקברו.  אדרבה יש ללמוד את תורתו ולא להתבטל. השקדן ח"ב עמ' 109-108).  וקל וחומר, כשהיציאה קשורה באיסור, מה שאין כן בנסיעה למריון.

אכן היצר הרע לצאת לחו"ל לטיול, עובד שעות נוספות וממציא כל פעם תירוצים חדשים, אבל הפעם הוא לא הצליח במלאכה. שהרי אמנם מרן הרב קוק נולד בחו"ל, אבל הוא כולו ארץ-ישראלי.  רבנו הרב צבי יהודה כותב בספרו אור לנתיבותי בפרק "התורה הגואלת" שבארץ ישראל מרן הרב הופיע בכל שיעור קומתו הנשגבה.

פעם התקיימה תערוכה על מרן הרב קוק, אבל רבנו הרב צבי יהודה לא הלך.  הוא הסביר: מה יראו שם?  את חכמתו, את כוחו, את כשרונו?  אבל את יראת השמים שלו לא יראו.  לכן אין לי מה לעשות שמה.  כך לענייננו: את יראת ד' של מרן הרב קוק לא תלמדו שם בחוץ לארץ.

והרי הוא בעצמו כתב תשובה בסוף משפט כהן (סי' קמז) שאין לצאת לחו"ל לבקר בקברי צדיקים.  אז אנו נכבוש את המלכה בבית ונבקר בגלות את המקומות בהם היה?!

וכמה קשה היה למרן הרב לצאת לחו"ל!  הנה בקיץ תרע"ד אמורה הייתה להתקיים הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בפרנקפורט-דמיין.  מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק הוזמן אליה, אך הוא התלבט מאוד אם להענות.

הוא כתב לרבנו הרב צבי יהודה: "ידעת בני כמה כבדה עלי הסכמה של יציאה לחו"ל, גם ארעית, ונתינת ערך לפעולתי בחבורת רבנים כרבני האגודה, עד שתהיה מכרעת אצלי את קושי ההסכמה של היציאה, חסרה לי הסכמה נפשית על זה" (אגרות הראיה, איגרת תרעח, ניסן תרע"ד). "כמה קשה לי להחליט דבר להעתק לימים וקל וחומר לשבועות מארץ-חמדה, שזיוה ונעמה יעדנו רוחי בחסד צור ישראל גומר עליו בכל עת" (איגרת תרצא, סיון תרע"ד).  

לבסוף, הוא הכריע לחיוב, אך מתוך קשיים פנימיים מרובים: "כפי הנראה שיוכרע לצד ההן, למרות מה שקשה לי הרבה הדבר" (איגרת תרצד, סוף סיון תרע"ד).

 רבנו מסכם: "לצאת מארץ ישראל לא הסכים אפילו לזמן קצר, לפי בקשות הנהלת 'אגודת ישראל' להשתתף בכנסיה הגדולה בפרנקפורט-דמיין ובמועצת גדולי התורה, עד שהצטרפה לזה פקודת הרופאים שהוא זקוק לטיפול רפואי בחו"ל" (לשלושה באלול עמ' כה). 

שומו שמים!

וכי נצא למצרים ולמדין בעקבות משה רבנו, ולאור כשדים בעקבות אברהם אבינו?!