נצור לשונך

 הרב שלמה אבינר

 

איפה מצאנו בתורה עבירה כמו לשון הרע שאדם נענש בגופו בצרעת?  וכולם רואים ויודעים והוא מתכסה בבושה!  וטמא טמא יקרא!  אי אפשר להתקרב אליו!  ומחוץ למחנה יהיה בבידוד מוחלט יותר מרוצח בשגגה בעיר מקלט!  וחז"ל אמרו על מספר לשון הרע שהוא שקול כנגד שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה!

אלא זה דומה לדברי הרמב"ם במורה נבוכים למה הרהורי עבירה קשים מעבירה: כי זה חטא בחלק העליון שבאדם, במה שעושה את האדם לאדם, כלומר השכל.

כך לענייננו הגדרת האדם היא "האדם המדבר", כדברי ספר הכוזרי.  וכן רש"י מפרש: ויהי האדם לנפש חיה, שיש בו דעת ודיבור.  ובתרגום אונקלוס: רוח ממללא, כלומר רוח מדברת.

זה כח הדיבור ניתן לאדם כדי להתקשר לד' בלימוד ובתפילה, כדי להתקשר לאדם בדיבורים חכמים וטובים.  אך אם האדם משתמש בכח זה כדי להרוס, אז אין לו מקום בתורה אדם.  הוא כבר לא בצלם אלהים, אלא בצלם השטן שהוציא דיבה על ד' בפני אדם וחוה.

דבר זה גם מובן מבחינה הגיונית-היסטורית.  למה ההומו ספיינס גבר על הניאנדרטלי על אף שלזה האחרון היה מח יותר גדול?  כי ההומו ספיינס דיבר.

שמא יאמר אדם: איני מצליח להתגבר על יצר לשון הרע,  היש פתרון? – ודאי, למד ספר חפץ חיים, שמסביר מה מותר ומה אסור, וספר שמירת הלשון, שיוצר אצל האדם אי אפשרות נפשית לדבר לשון הרע.

ואם שוב יאמר האדם: זה יקח זמן, מה בינתיים?  היש חיוג מקוצר? – יש.  מה שהנך שונא שיעשו לך, אל תעשה לאחרים.  אמנם זה לא פותר כל הבעיות, אלא רבות מהן.  זה גם הצו המוחלט של קנט, האימפרטיב הקטגורי.

ואם בכל זאת יקשה אדם: איני מצליח להימנע מלשון הרע? – אז שתוק. דממת אל-חוט.  לא חייבים לדבר.  למד גם מן הגויים:

נשיא ארצות הברית קאלווין קולידג', שהיה ידוע בשתקנותו, ערך יום אחד מסיבת עתונאים בבית הלבן.  השיחה בינו לבין הכתבים התנהלה בלשון זו:

-          האם יש לך משהו לומר על חוק היובש?

-          לא.

-          האם יש לך משהו לומר על בית-הדין הבין-לאומי?

-          לא.

-          האם יש לך משהו לומר על מצב החקלאות?

-          לא.

-          האם יש לך משהו לומר על הבחירות המתקרבות?

-          לא.

בזאת הסתיימה המסיבה, אך לפני שהתפזרו הכתבים העיר קולידג' עוד הערה אחת:

אגב, כל מה שאמרתי איננו לפרסום.