ה"רבי" הוא משיח?!

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתיחס לזרם המשיחיסטי בחב"ד הסובר שהרבי האחרון הוא המשיח ושהוא לא מת?

ת: הלב נשבר לרסיסים לנוכח הדברים האלה.  הלב כואב ודומע, כיצד זרם כל כך חשוב ביהדות, נכנס לבור כל כך עמוק של דברים שאין להם שחר.  גם מי שאינו שייך לחסידות ולא שייך לחב"ד חייב להודות בגדלות הענקית של בעל התניא שהוא אחד מגדולי התלמידים של הבעל שם טוב.  יש אצלו דברים מאוד עמוקים ומאוד חשובים.  וכן זרם חב"ד הוא אחד הזרמים החשובים באמריקה שמחזיק שם את היהדות וגם במקומות שונים בעולם הוא עושה רבות.  וכיצד נפל חלק ממנו להאמין בדברים כאלו?!  הלב נשבר...

ש: כלומר לא כולם מאמינים בזה?  הרי כלפי חוץ הם מציגים חזית אחידה.

ת: כך הם מנסים להציג את חב"ד כגוף אחד אך למעשה הם מחולקים לשנים: ישיבות נפרדות, מוסדות חינוך נפרדים, הוצאות לאור נפרדות, בתי דין נפרדים, תנועות נפרדות.  אך גם בזרם המרכזי יש דברים לא מובנים ביחס למשיח.

ש: מה למשל?

ת: חלק מהם סברו שהוא המשיח אך כאשר מת התברר להם שאינו המשיח,- כמו שכותב הרמב"ם שאם אדם היה בחזקת משיח אבל הוא נהרג, מתברר למפרע שלא היה משיח (הלכות מלכים יא ד), - אבל בתחיית המתים הוא יהיה המשיח.  אך זאת מנין להם?  הרי הרמב"ם עצמו אומר שכל ענייני המשיח, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו (שם יב ב). 

ש: אם כן, לפני שניכנס לעובי הסוגיה, מה הוא חזקת משיח ומהו ודאי משיח?

ת: המושג של חזקה קיים בהרבה מאוד הלכות, כלומר דבר שלא ניתן לברר עובדתית, אך כל זמן שלא הוכח להיפך, הוא על פי התורה במעמד הלכתי מסויים.  לעניננו, יש ברמב"ם ששה תנאים כדי שאדם יהיה בחזקת משיח, כלומר שייחשב משיח כל זמן שלא הוכח להיפך.  א. הוא מלך.  ב. מבית דוד.  ג. עוסק בתורה.  ד. מקיים מצוות.  ה. כופה כל עם ישראל לקיים תורה, כלומר מלוכה תחוקתית אשר חוקתה היא תורה.  ו. לוחם מלחמות ד'.  מתוך ששה תנאים אלה, היו לרבי האחרון, רק השלישי והרביעי שכמובן הוא עסק בתורה וקיים מצוות.  הוא לא היה מלך.  אינינו יודעים אם היה מבית דוד.  הוא לא כפה את התורה על עם ישראל רק חינך ושכנע, ובודאי לא ניהל מלחמות.

ש: אולי מלחמות ד' הכוונה למלחמה רוחנית על התורה?

ת: לא.  הכוונה למלחמה ממש, כפי שמוזכר פעמים רבות בהלכות מלכים לרמב"ם שאחד מתפקידי המלך הוא מלחמה, "שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות" (סוף פ"ד) וכן ארבעה פרקים שלמים ה-ו-ז-ח עוסקים במלחמה ממש.

ש: לנוכח דברים כל כך ברורים, כיצד אפשר בכלל לטעון שהרבי היה משיח?

ת: אכן.  לא מובן.

ש: אולי הם סומכים על שיטות לא כמו הרמב"ם?

ת: אולי.

ש: אבל הזרם המשיחסטי החתים כרוזים שהרבי לא רק בחזקת משיח אלא ודאי משיח.  מה קובע משיח ודאי?

ת: עוד ארבעה תנאים.  א. הצליח בכל הנ"ל.  ב. נצח כל האומות סביביו.  ג. בנה מקדש במקומו.  ד. קבץ נדחי ישראל (רמב"ם מלכים יא ד).  אגב, גם כאן מוזכרת מלחמה ממש נגד האויבים ולא מלחמה רוחנית של התורה והקדושה.

ש: על כל פנים כל ארבעת התנאים האלה חסרו לרבי האחרון.  אכן חוזרת השאלה כיצד אנשים כל כך חשובים טעו בדבר כל כך פשוט?  אני גם מבין שמחוץ לחב"ד כמעט כל הרבנים שללו את זיהויו של הרבי כמשיח. 

ת: באמת אינו מובן.  אך לפעמים חוזרים על דבר לא נכון כל כך הרבה פעמים עד שבסוף משתכנעים שהוא אמת.  זה מה שקרה להבדיל אלפי אלפים הבדלות, לשבתאי צבי, שם רשעים ירקב, שמאות אלפים או אולי מיליונים האמינו לו.

ש: אם כבר הוזכרה השוואה זו, יש חוקר אחד תלמיד חכם שכתב ספר תקיף מאוד נגד הפלג המשיחיסטי על שתיקת העולם היהודי, והוא משווה זאת לכל מיני משיחי שקר שהביאו חורבן על עם ישראל. שם של ספרו אומר הכל: "שערוריית האדישות והאיום על אמונת ישראל".

ת: כן.  כן.  אך זה לא דומה.  כי כל משיחי השקר היו חוטאים ופושעים ורשעים ומושחתים ומקולקלים, והרבי האחרון היה אדם צדיק גדול ותלמיד חכם גדול וחסידי חב"ד הם אנשים צדיקים ויראי שמים ולומדי תורה, מקפידים על קלה כחמורה.

ש: יש טוענים על הרבי שהתיר לישון מחוץ לסוכה שזה בניגוד להלכה?

ת: זה לא הרבי האחרון, זה כבר כמה דורות, וזה לא מובן.  הוא כתב תשובה להצדיק את המנהג הזה, אך גם היא לא מובנת (שערי הלכה ומנהג ח"ב ס' רסח.  ע' מקראי קודש סוכות לרב משה הררי 633-632).  אגב, יש עוד חסידים שגם לא ישנים בסוכה, כגון חסידי בעלזא, אז הם לא היחידים.  על כל פנים, זו נקודה הלכתית פרטית ואין זה שייך למשיחיות.

ש: ניכנס לעובי הקורה.  האם הרבי בעצמו אמר שהוא המשיח?

ת: זה בדיוק בויכוח בין המשיחיסטים והאנטי-משיחיסטים.  מה שבטוח הוא שהוא הרבה לעסוק בנושא של המשיח, ועורר מאוד לעניין המשיח, וזאת בעקבות הרבי שלפניו הריי"צ.

ש: אבל כולנו אומרים: אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואחכה לו בכל יום שיבוא?

ת: כן.  אבל אנחנו לא יודעים באיזה יום יבוא, ואנו לא קובעים מסמרות שהוא יבוא עכשיו תיכף ומיד, תיכף ומיד ממש.  והרבי אמר שכיון שהוא האדמו"ר השביעי, ושעל פי סדרי נסתרות יש רק שבעה נשיאים, לכן הגאולה מוכרחת להיות מיד, וכל אחד נקרא לפעול בכל כחו כדי שזה יהיה.

ש: אבל הוא לא אמר בפירוש שהוא המשיח?

ת: הוא אמר פעמים רבות ביטויים שיכלו להתפרש כרומזים לזה ויש מחסידי חב"ד שעטו עליהם כמוצא שלל רב.  אך כאשר פרסמו שהוא משיח הוא הגיב בתקיפות שאין לפרסם דברים כאלה, שזה יזיק לחב"ד ולחסידות.

ש: שאין לפרסם שהוא משיח או שאינו משיח?

ת: גם בזה נחלקו שני הזרמים.  גם בזה היתה לפעמים עמימות.  פעם מזכירו פרסם שהרבי אמר על עצמו שהוא נביא.  אמר לו הרבי :"מה הם כותבים?!  וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!", כלומר הריי"צ.  פעם הוא אמר לאחד ממנהיגי הזרם המשיחסטי בארץ: "הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח... ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".  וכך העיר לו כמה פעמים, וכן הפסיק פרסומי קונטרסים בכיוון זה.  פעם רב אחד משיחיסט רצה לפרסם מאמר בשבועון "כפר חב"ד" והעורך ביקש רשות מהרבי, שהשיב לו: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי".

ש: אז אם הרבי בעצמו התנגד לפרסום, כיצד המשיחיסטים כן מפרסמים?

ת: הם טוענים שאחר כך הוא שינה דעתו, וכיוון שהיה מאוד חולה ונלקחה ממנו האפשרות להבטא, כמובן שאי אפשר היה לברר הדבר.  הקיצור, אין טעם לדון על כל חצי משפט וחצי רמז של רבי ופרשנויותיהם השונות. נכתבו על זה ספרים רבים של המשיחיסטים, של האנטי-משיחיסטים ושל חוקרים שונים.  אפשר גם למצוא תמצית די אמינה בויקיפדיה (ערך פולמוס המשיחיות חב"ד).

ש: אז נעבור לנושא יותר קשה: האמונה שהרבי לא מת.

ת: אם על האמירה שהוא היה משיח, עינינו יורדה מים, על האמירה הזאת ,יש  כבר ים של דמעות.

ש: אולי כוונתם שצדיקים במיתתם קרויים חיים?

ת: זה ודאי נכון.  אך לא רק לגבי הרבי, אלא לגבי כל החכמים.  בסוף ספר התניא יש שני מכתבי עידוד לחסידי רבי מנחם מנדל מוויטסבק ולחסידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, אחרי מותם, שאין להתייאש, ושהקשר הרוחני של תלמיד עם רבו ממשיך גם אחרי מותו.  וכן הוא לגבי הרבי האחרון.  יש אפילו בדיחה. אדם מודיע לחברו: - אני נוסע לאמיריקה.  – אז תביא לי דולר מהרבי.  – אי אפשר, הוא מת.  – מה הרבי מת?!  - לא, הדולר מת! 

בודאי כן, דברי הרבי הם דברי אלהים חיים, והדולר סופו למות.

ש: אם כן, מה אומרים המשיחיסטים?

ת: שהרבי לא מת ושהוא חי בגוף גשמי.  וכמובן, זה דבר שלא נתפס, שהרי היה חולה ומת והיתה הלוויה וקברו אותו.

ש: הם מתכחשים לכך?

ת: הם טוענים שהלוויתו וקבורתו היו אשליה ונסיון, הוא עדיין נמצא בגוף, אבל הוא נסתר מעיני בשר ודם, ולכן קוראים לו שליט"א.  אלו דברים שאין להם שחר, לצערנו.

ש: אבל שמעתי שהגאון ר' אהרן סולוביצ'יק מאמין שגם אחרי מותו הוא משיח?

ת: לא נכון.  הוא לא אמר שהוא מסכים, אלא שהאמונה הזאת אינה דבר מחוץ לזרם האורטודוקסי.  אפשר לראות צילום למכתב שלו באחד מאתרי חב"ד.  בכל זאת, היום כדי להצטרף ל-RCA, הסתדרות הרבנים דאמריקה, רב חייב לחתום שהוא לא מאמין שהמשיח יכול להיות מישהו שכבר מת.

ש: גם כאן אני שואל כיצד אנשים חשובים ויקרים יכולים להאמין דבר כזה שהוא לא מת?

ת: גם כאן, אין זה מובן.  ואולי אם חוזרים על דבר פעמים רבות, בסוף עלולים להאמין בו.  המשיחיסטים סברו שדורנו הוא הדור האחרון, דור הגאולה, האמינו שהרבי יחיה עד הגאולה ויחיה לעולם, ולכן ברור שהוא לא ימות.  אך ייאמר לזכותם של רבני חב"ד, שרבים מהם אמרו אחרי מותו של הרבי, שעתה התברר להם שאינו המשיח.

ש: עוד שאלה עקרונית: בימות המשיח תהיה תחית המתים?

ת: לפי הרמב"ם אלו שני עניינים נפרדים.  יש חולקים עליו, אך כך היא דעתו.  תחית המתים היא נס מופלא שבמופלאים.  לעומת זאת הרמב"ם כותב בסוף הלכות תשובה שבימות המשיח, עולם כמנהגו נוהג, אלא שתחזור המלכות לישראל (הלכות תשובה ט ב).  וכן הוא כותב: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח...מחייה מתים" (הלכות מלכים יא ג).  "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם... אלא עולם כמנהגו נוהג" (שם יב א).  "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (שם ב).

ש: ובסיכום?

ת: המשיחיסטים אינם חס וחלילה כופרים ואפיקורסים אלא הם טועים.  הם יהודים יראי שמים טובים ויקרים.