האם נמשיך ללמוד גמרא?

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: בזמן האחרון התפרסם מחקר המראה שתלמידי תיכונים דתיים וישיבות תיכוניות לא אוהבים ללמוד גמרא.  כמות התלמידים שניצבים לבגרות עם 5 יחידות ירדה ב-50%.  מה התחדש?

ת: שום דבר לא התחדש.  לצערנו זו בעיה ישנה.  התלמידים טוענים שלימוד גמרא קשה ומסובך, משעמעם ולא רלוונטי.

ש: הגמרא באמת קשה ומסובכת.

ת: נכון.  הרי זה דווקא מעולה, כלומר מעולה עבור אדם שאוהב עמל, עמלה של תורה, כמו שכתוב ברש"י הראשון על פרשת בחוקותי.

ש: ניכנס לגופו של נושא.  יש פתרונות?

ת: כן.  יש צורך בכמה פתרונות, כיון שתיתכנה כמה סיבות לבעיה הזו, כמו שכותב מרן הרב קוק בספרו אורות התורה, בפרק ז, על צער ביטול תורה.  המובן של ביטול תורה שם אינו דווקא שאדם עוסק בהבלים במקום ללמוד, אלא שהוא כן לומד, אך אינו מצליח, וכמובן זה עלול לגרום לכך שלבסוף לא ילמד כלל.  הוא מסביר שתיתכנה כמה סיבות, ויש לאבחן בדיוק מה הבעיה של כל אחד, כדי שלא ילחם בבעיה שאין לו.

ש: אבל כאן איננו מדברים על הלומד הבודד, אלא של כיתה בבית-ספר?

ת: לכן אמרנו שיש לשלב כל הפתרונות גם יחד.  וגם אין זה מדוייק שלא מטפלים בבודד.  יש צורך להשאיר זמן רב בלימוד גמרא ללימוד בחברותא, שאז אדם מתפתח על פי מסלולו האישי.  הרי כך נהוג בכל הישיבות מדורי דורות שכמעט כל הלימוד הוא בחברותא.

ש: אך בלימוד הזה, התלמיד עזוב לעצמו, אינו יודע לצאת מן המיצר ולבסוף מתבטל?

ת: גם לזה יש פתרון ידוע: "נושא ונותן בסדר".  תלמיד חכם למדן שעובר מתלמיד לתלמיד, או התלמיד ניגש אליו, והוא מעניק לו עזרה אישית.  יש תלמידי חכמים רבים, שאינם מתאימים להיות ר"מים, אבל מעולים בתפקיד נושא ונותן.

ש: אבל איפה נשיג כל כך הרבה תלמידי חכמים?  הרי לישיבות התיכוניות אין תקציבים לכך?

ת: כמו בכל הדורות, שיש  בבית מדרש גם צעירים מתלמדים וזקנים למדנים.  יש לגייס פנסיונרים מתנדבים למדנים וסבלנים שימלאו תפקיד זה בשמחה.  יש כאלה רבים מאוד בכל עיר ובכל שכונה ובכל ישוב, חלקם חסרי מעש, וישמחו בעבודת קודש זו.

ש: ובכל זאת הלימוד נשאר קשה!  השפה, חוסר ניקוד ופיסוק, חוסר חלוקה לפסקאות?

ת: אין שום בעיה להיעזר בגמרות מפוסקות, מנוקדות, מבוארות וערוכות כמו של הרב שטיינזלץ או של שוטטנשטיין.  אנו רגילים לדפוס וילנא וזה טוב אבל אין שום בעיה להשתמש בעריכות אחרות, במיוחד כאשר מדובר בתלמידים צעירים שמתקשים בלימוד.  יש ברכה גדולה בגמרות אלה.

ש: התכוונתי גם לומר שמבנה הסוגיה בעצמו מאוד מורכב: קושיא בתוך קושיא, עניינים מרכזיים וענינים מתפצלים ושאר מהלכים מסובכים.

ת: נכון מאוד.  לכן יש צורך לנתח את מבנה הסוגיה: מה מרכזי, מה צדדי, מה קושיא ומה התירוץ, וכן הלאה.  אפשר להיעזר בגמרא בצבעים או בשקף על גבי שקף...

ש: אבל זו שיטה של "ביקורת התלמוד" כמו שיש ביקורת המקרא?!

ת: לא קשור.  הם טוענים שבגמרא יש שכבות ורבדים, חלק תורה שבעל פה וחלק סתם עריכה.  לא כן.  הכל קודש, קודש קודשים.  אנו רק מדברים על עזרי לימוד.

ש: סליחה, אך גם אחרי כל אלה, זה נשאר מסובך לתלמידים רבים, שלא רגילים למחשבה מעמיקה ומתאמצת, ולא מוצאים ידיהם ורגליהם בתוך הספר.

ת: יש פתרון פשוט מאוד.  זו תורה שבעל פה, ואפשר ללמוד בעל פה בלי ספר, בשלב ראשון.  כלומר המורה מסביר בעל פה את הנושא, את הקושיות ואת התירוצים, הכל בשפה הפשוטה שלו.  וכאשר הנושא ברור לגמרי לתלמידים, אז אפשר למצוא אותו בספר.

ש: ואולי יש באמת תלמידים שלא מתאימים ללימוד גמרא?

ת: כולם מתאימים, אבל יש ללמוד בהדרגה, טיפים טיפין, עקב בצד גודל, ולא לקפוץ לים הגדול.  חכמים כבר הדגישו זאת בסוגיה של דרכי לימוד תורה במסכת יומא עב-עג.  פעם עשו ניסוי בילד של כיתה א, בעל אינטליגנציה בינונית, "לא חכם ולא טיפש", מה שנקרא בהלכות סופרים "לחל"ט", לימדו תורה: משנה, גמרא, רש"י, תוספות, מהרש"א, קצות.  הוא הבין את הכל.  איך חוללו נס זה?  אין נס!  אלא קמעא קמעא.

ש: אחרי כל זה, אני חוזר על עצמי, עדיין לימוד זה מצריך עמל?

ת: בודאי.  אבל כבר אמרנו שזה לא חסרון אלא מעלה.  העמל הוא אידיאל.  יש להאהיב את העמל בכלל ואת עמלה של תורה  בפרט.  נכון שדור המילניום בכל ארצות המערב הוא עצלן ובטלן.  אבל זה אסון שאין להשלים איתו.  אלא אדרבה להעמיק את מתיקות העמל.

ש: יש תוכנית לצמצם לימוד גמרא לכל יום רבע שעה בצורה קלה ומעניינת, בצירוף פרסים, כדי להאהיב הלימוד?

ת: זה יכול לשמש פתיחה, פתיחה נעימה.  כמו שלפני הלימוד, רבא היה אומר מילתא דבדיחותא. אך הלימוד חייב להיות רציני ועמקני, כדי לגדל תלמידי חכמים.

ש: כל אחד חייב להיות תלמיד חכם?!

ת: כן!  כל אחד חייב להיות תלמיד חכם, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה תחילת פרק ג שכל אחד יכול להיות תלמיד חכם. וכל אחד נקרא להיות תלמיד חכם.  אחד הוא תלמיד חכם מקצועי, כגון רב או ר"מ או מורה, השני הוא תלמיד חכם לא מקצועי, כגון פועל או סוחר או רופא או קצין.

ש: נחזור לנושא של הנעימות.  יש עוד טענה קשה שהלימוד אינו רלוונטי.  זה לא מעניין את התלמיד מה דין שור שנגח את הפרה, כי אין לו שור ואין לו פרה.

ת: זה כן שייך לחיים, כי אנו לומדים שיש את יסודות הצדק והמוסר והמשפט שהם נכונים בכל דורות ובכל המצבים. אך גם כאן אפשר בתור הדרכת מעבר ללמוד סוגיות הנוגעות לחיים, כגון כיבוד הורים, נישואים, צבא, ידידות, מלחמת היצר, ועוד נושאים רבים הקרובים לליבם של התלמידים.

ש: כמו כן, אולי כדאי לוותר על לימוד מפולפל אלא להעדיף לימוד חלק ופשוט?

ת: להיפך.  הפלפול הוא שמעניק את המתיקות, כמו שמסביר מרן הרב קוק בספרו אדר היקר.  לא אמרנו שאנו נלמד בשביל הברק האינטלקטואלי, אנו לומדים מאהבת ד' שמתפשטת באהבת התורה.  אבל מתיקות הלימוד מצטרפת, הדברים גם מבוארים בהקדמה המפורסמת של אגלי גל וכן בספר אורות התורה.

ש: אך לימוד מפולפל דורש מורה לגמרא שיהיה תלמיד חכם חריף?

ת: זו בעיה קשה.  פעם מלמדי גמרא היו תלמידי חכמים גדולים שידעו את כל הפלפולים ישר והפוך והתלמידים היו נשבים בקסמם.  לא כן היום.  אך יש פתרון פשוט: שהר"מ ילמד כל חייו אותם עשרים דפים, ואז הוא יהיה בקיא בהם בצורה מופלאה, ידע עליהם כל הראשונים וכל האחרונים, כל הסברות וכל הפלפולים, גם כל השו"תים ואפילו דברי אמונה ומוסרים נלווים.

ש: אם כבר, למה לא להמיר לימוד תורה בבית ספר, בלימוד אמונה ומוסר, תנ"ך ותושבע"פ?

ת: הכל חשוב, אך אינו בא במקום גמרא.  יש ללמוד הכל.  אדרבה, זה יסייע ללימוד הגמרא.

ש: כיצד?!

ת: יש ללמוד על ערכו של לימוד תורה, כגון בספר נתיב התורה למהר"ל או ספר אורות התורה למרן הרב קוק.  וללמוד על ערך לימוד הגמרא . מתוך אמונה בד', מבינים ערך התורה,  לימודה וקיומה.

ש: אני שואל מבחינה פרקטית :ציון טוב לבגרות הוא חשוב.  אז אולי עדיף להיבחן במקצועות יותר קלים כגון תושבע"פ ולקבל ציון טוב, מאשר בגמרא ולקבל תוצאה פחות טובה.

ת: אנו לא חסידי ה"תוצאתנות" Consequentialism. אלא חסידי החובה, כלומר Deontology, עושים מה שחייבים גם עם פחות תוצאות. אם לא כן, כל המוסר נופל.  לא לדאוג.

ש: לקינוח, שאלה פמיניסיטית: לימוד גמרא לתלמידות?!

ת: טוב... טוב... מעשה ברב באמריקה שנשאל שאלה זו והשיב בהומור: חבל שחכמים שללו לימוד גמרא לנשים ולא שללו לגברים, כי אז היו לומדים בשקידה...