שיחה הנוגעת לכבוד התורה

 הרב שלמה אבינר

 

ש: שלום הרב.  בתי מתחתנת, ורציתי לכבד את כבוד הרב בברכה?

ת: מזל טוב.  אני שמח מאוד.  ד' יברך אתכם.  ובאשר לברכה, הייתי מעדיף שתכבד מישהו אחר, ואני אשב ואלמד תורה.

ש: אבל אני רוצה לכבד דווקא את כבוד הרב, כי אני מעריכו מאוד.

ת: אני מודה לך מאוד.  אך אני הדל איני רודף כבוד, ומעדיף ללמוד תורה.

ש:כבוד הרב!  אני רוצה לקיים את המצוה לכבד רבנים לעיני כולם!

ת: לאמיתו של דבר, אין בזה כל כך כבוד לברך ברכה, כי מגיל חמש אני יודע לברך.  אז היו אומרים בפני אורח, ראו איזה ילד, הוא כבר יודע לברך, וזה היה מאוד מכבד אותי.  אבל מאז עבר זמן רב, ואני חושב שהנוכחים יודעים שאני יודע לברך.  לכן, מחילה, אני מעדיף לשבת וללמוד תורה.  וזה מאוד יכבד אותי.

ש: האמת היא שאותי זה מאוד יכבד אם הרב יהיה בחתונה ויברך.

ש: זה כבר משהו אחר, אם כן, המטרה אינה כבודי אלא כבודך.  אתה יודע שאני מאוד מכבד אותך, וגם בעתיד אכבד אותך.

ש: כבוד הרב.  זה רק חמש דקות?

ת: אפילו פחות.  דקה אחת.  אך זו שעה נסיעה הלוך, שעה נסיעה חזור, שעה שם בגלל האיחור.

ש: חבל.  חבל.  חבל.

ת: כן חבל.  גם אני מצטער.  אך כידוע לך, אין לי זמן רב ללמוד תורה.  ד' יברך אותך.

ש: סליחה, אני יכול לשאול כבוד הרב שאלה אישית?

ת: בבקשה...

ש: כבוד הרב הזמין רבנים לברית מילה ולחתונות של בניו?

ת: לא.  גם לא הודעתי להם כדי שלא יבואו מרצונם.  רק בבן אחד, נודע לרב אחד, לא ממני, והוא בא מעצמו, והתנצלתי לפניו.

ש: כבוד הרב, סליחה שאני מתעקש, אבל האם זה לא תפקידם של רבנים להיות נוכחים במצבים כאלה?

ת: כלל לא.  בודאי אתה מכיר מה שכתוב בסוף פרקי אבות (ו ט): אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום. 
אמר לי: רבי, מאיזה מקום אתה?  אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני.  אמר לי: רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?

אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה.  וכן כתוב בספר תהלים, על ידי דוד מלך ישראל: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". 

ויש לתמוה למה לא רצה להיות רב שלהם, אפילו בחינם?  האם לא היתה לו שאיפה ללמד מידות טובות ויראת שמים ותורה.  אלא תירץ בספר כבוד חכמים (עמ' רל-רלא) לרב צבי אלימלך קאליש, תלמידו של האדמו"ר ממונקאטש, שלא היתה כוונתם לרב שילמד תורה, אלא לרב יצוגי שיהיה נוכח בכל מיני טכסים כדי לכבדם.  לכן הוא סירב.

ש: אז זה לא?

ת: כן.  זה לא.  אני אהיה אתכם בליבי.

ש: איני רוצה ללחוץ אבל אולי כבוד הרב עוד יחשוב וישנה דעתו, ואז ברוך הבא?

ת: איני רוצה לשקר.  פעם מישהו לחץ על החזון איש שיבוא לחתונה ולא הרפה ממנו אך החזו"א החזיק בשלו.  אחר שיצא, שאלוהו תלמיד : למה לא הסכים כדי להיפטר ממנו ואחר כך אפשר להתנצל שלא היה יכול להגיע?  נדהם החזו"א מהשאלה: אסור לשקר!

ש: אז החתן והכלה לא יזכו לפגוש את כבוד הרב?

ת: יבואו אליי מתי שהם רוצים ואשמח לדבר איתם.

ש: זה לא אותו דבר...

ת: אני מתנצל שאיני יכול לרקוד בכל החתונות...

ש: אולי פעם פגעתי בכבוד הרב ולכן הוא כועס עליי ומסרב לבוא...

ת: חלילה.  איני כועס עליך, אלא מאוד אוהב אותך, אך תבין זו עבורי מעמסה.

ש: לפני שנים רבות, ראיתי שאפילו הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך היה נוכח בחתונה?

ת: זה משהו אחר.  בדרך הליכתו הוא נכנס לחתונה לדקה ואמר מזל טוב.

ש: אבל יש גם רבנים שבאים מרחוק?

ת: באמת הם צדיקים.  אני אדם פשוט.

ש: טוב.  אז שלום כבוד הרב.

ש: שלום.  מזל טוב.