שר הבטחון המשעמם

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: כיצד להתייחס לאמירת שר הבטחון החדש שלנו ששלמות העם חשובה משלמות הארץ?

ת: הטרדה נפשית.

ש: למה?

ת: כי חוזרים על מבדה זה קרוב למאה שנה, ללא שום תועלת, וזה משעמם והרי אסור לשעמם אנשים.

ש: רק מאה שנה?!

ת: סליחה.  טעיתי.  כבר הרמב"ם מזכיר באגרת תימן לפני תשע מאות שנה את משחק השקר של המוסלמים.  "וכל זמן שאנו רודפים שלומם, הם רודפים אחרנו בחרום ובמלחמה, כמו שאמר דוד המלך, עליו השלום: ואני שלום וכי אדבר המה למלחמה (תהילים קכ ז)".  (אגרת תימן, הוצאת מוסד הרב קוק קפה).

ש: רק תשע מאות שנה?!

ת: סליחה.  טעיתי.  כבר לפני 3000 שנה, דוד המלך דיבר על זה, כפי הפסוק שמביא הרמב"ם, ועוד פסוק בתהילים: "ואיה לי... שכנתי אהלי קדר" (תהילים קכ ה),  שכידוע הם הישמעאלים.

ש: אז אולי דוגמא אחת של תקופתנו, תקופת שיבת ציון?

ת: כן, כנראה שזו הדוגמא הראשונה, והיא קשורה לכותל וליום ירושלים. בשנת תר"צ, הערבים טענו בפני "ועדת הכותל" של חבר-הלאומים, שהכותל הוא שלהם.  ממשלת המנדט הציעה הסכם שלום בינינו ובין הערבים:  היהודים יכירו בבעלות הערבים על הכותל, ותמורת זאת יכירו הערבים בזכות גישתם של היהודים על הכותל.

ש: איזו שטות!  ודאי הכותל הוא שלנו!

ת: כן.  אך הערבים איימו בפוגרומים, לכן מנהיגי הישוב החליטו להענות לבקשתם.  אבל כיון שהכותל הוא מקום דתי, דרשה ממשלת המנדט שיהיה אישור של הרב הראשי מרן הרב קוק.

ש: אולי גם בימינו, לגבי החלטות על הכותל, אם לבנות רחבה לרפורמים, ראוי שהממשלה תבקש אישור של הרב הראשי...

ת: אכן רעיון מצוין, שממשלתנו לא תהיה גרועה יותר מהבריטים. 

נחזור לענייננו.  אמר להם מרן הרב: "אין אני יכול לוותר על מה שנתן הקב"ה לעם ישראל".  הנציגים טענו לפיקוח נפש של הישוב, ומרן הרב בשלו: "חלילה לנו!  עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי!  אין לנו שום זכות לכך.  אם חס וחלילה נוותר על הכותל, גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו".  הם טענו ולחצו אבל הצור המוצק לא זז ממקומו. 

כך מספר רבנו הרב צבי יהודה: "הכהן הגדול... ברר כמפקד עליון את דעתו הכרעתו בהחלטיות האחראית: לא ברפיון רוח ותרני ביחס למקום קדשנו נשיג בטחון שלומנו ומשמרת חיינו" (לנתיבות ישראל א פה).  הכרעה עצומה זו של "מורה הדור והדורות זצ"ל" (שם) מהווה תקדים לכל הדורות.

ש: מה קרה אז אחר כך?

ת: התברר שגם אם הועד הלאומי היה נענה להצעת הכניעה, לא היה מועיל כלום, כי הערבים הצהירו כי לא יחתמו על שום הסכם המקנה זכויות תפילה ליהודים.

(שבחי הראיה רלח-רמא.  שדה הראיה 143-142.  ליקוטי הראיה ב 374-365.  מועד הראיה 442-441).

ש: לו היו חותמים, האם היו עומדים בחתימתם?

ת: ודאי לא.  בהסכם שביתת הנשק אחרי מלחמת העצמאות, נכלל תנאי מפורש שהיהודים יוכלו לגשת לכותל המערבי, אך הערבים מנעו קיומו 19 שנה.

ש: ובסיכום?

ת: לא נפקיר את ארץ קדשנו, והנה זה עומד אחר כותלנו, המחזיר אותנו לארץ נחלתנו.