גדולי ישראל על תכלת

הרב שלמה אבינר

 

עינינו רואות שכמעט כל גדולי הדור אינם מטילים תכלת בציציותיהן, וכן כמעט כל תלמידי החכמים.  לכן נותר לנו לברר מה סיבת השלילה הזאת.

1. רבי יהושע מקוטנא.  א. התכלת נגנז.  ב. מלאכת הצביעה שנויה במחלוקת.  "כבר הוחזק אצל ישראל יותר מאלף שנה שנגנז התכלת ופשט לשון הספרי פ' ברכה ומדרשו של האריז"ל מסכים לזה שאין תכלת אלא בזמן ביהמ"ק, וגם מלאכת הצביעה לא נתברר, כי לדעת רש"י היורה שנותנים לתוכה דם החלזון לצבוע לא היו רשאין לערב סממנים אחרים כ"א דם החלזון לבד, ולהרמב"ם ביורה שנותנים החלזון נותנים הסממנים, ומי יכריע בזה"ז".  "ע"כ א"א לסמוך ולסייע את מלאכתו" (עיין .שו"ת ישועות מלכו א-ב-ג).

 

2. רבי יוסף דוב הלוי מבריסק בעל בית הלוי.  תשובתו המקורית נעלמה מאתנו ויש בידינו שתי גרסאות מפיו.

גירסא א. האדמו"ר מראדזין בספרו עין התכלת: מסורת שלילית. שאם החלזון היה ידוע וגם אופן הפקת הצבע היה ידוע כל הזמן שפסקה התכלת מישראל, ובכל זאת לא הטילו אותו בציצית, זה כאילו יש לנו מסורת שזה לא החלזון שעליו דיברו חז"ל.  ואפילו נרבה הוכחות כחול הים, הן לא יועילו נגד ההנהגה למעשה של כלל ישראל.

גיסרא ב. הגרי"ד סולובייצ'יק: אין משחזרים מסורת שאבדה. "מאחר שנפסקה המסורת בדבר זיהוי החילזון, שהרי זה כמה דורות שאין אנו יודעים הי ניהו דג חלזון, אפילו הצלחנו לשחזר ידיעה זו על ידי הוכחות טכניות מדעיות ומופתים ברורים, מכל מקום לא תוכל ידיעה זו להיכנס עוד בכלל המסורת, ואי אפשר לנו לפסוק בזה לדינא על פי ידיעה זו בלי מסורת הלכתית" (נפש הרב עמ' נב-נג).

כלומר, אי אפשר לשחזר מסורת שאבדה, ביחס לחפץ של מצוה או של עברה, בעזרת הוכחות, אלא צריך מסורת רציפה של מי שראה במו עיניו.  זה דומה קצת לעניינים שנפסקים על פי עדי ידיעה, כגון דיני ממונות, לעומת עניינים שצריך עדי ראיה, כגון דיני נפשות או קידושין.

הנוסח הזה חריף יותר מזה המובא על ידי האדמו"ר מראדזין. כי אצל האדמו"ר מראדזין אין התנגדות עקרונית להוכחות שונות, אבל הן נדחות מפני שרצף השנים בלעדיו מהווה מסורת שלילית, אך אילו החלזון היה נעלם אלף שנה, היה מקום להוכחות.  אבל הגרי"ד סובר שגם אז, אי אפשר לסמוך על הוכחות כי צריך מסורת.

 

3. הגריא"ה הרצוג.  במחקרו "התכלת בישראל" הוא דוחה את הזיהוי של ארגמון קהה קוצים לעומת התיאורים של חכמינו.  למשל:

א. חז"ל אומרים שגופו דומה לים (מנחות מד א), אבל גופו של הארגמון אינו כחול אלא לבן עכור ונרתיקו לבן שחמומי.

ב. הוא עולה מן הים אחת לשבעים שנה (שם), כלומר נדיר.  והארגמון אינו נדיר.

והרוצה לראות את כל ההוכחות של הגרי"א הרצוג יעיין ב"ספר התכלת" של הרב מנחם בורשטין.

 

4. הג"ר אברהם שפירא (בסוף ספר ליל הסדר לרב הררי אגרת א) כדברי בית הלוי על העדר מסורת. והוסיף שעצם הדבר שהחילזון ידוע ולא נהגו בו, זו הוכחה שאין זה החילזון של התורה, כי בשום אופן לא יתכן שיש חילזון וישראל לא ימסרו נפשם לחפש ולבדוק כדי לא לבטל מצוות תכלת מן התורה.  ורק אם לא היה תכלת במציאות, יש מקום לברר ולחפש את הזיהוי.  וסיים, שהיסוד הזה הוא מה שאמרו חז"ל: ישראל, אם אינם נביאים, בני נביאים הם, ולא יימלט ולא יימנע שקדושת התורה לא תאיר נפשם לקיים המצווה כפי שנצטוו.

 

5. הג"ר יוסף שלום אלישיב גם הביא דברי בית הלוי וגם ציין שהזיהוי של האדמו"ר מראדזין לא התקבל, וכן הזיהוי של הג"ר יצחק אייזוק הלוי הרצוג, ומניין לנו שהזיהוי העכשווי לא יתבטל כמו קודמיו (קובץ תשובות א, ב).

 

6. הג"ר אשר וייס

א. אין עניין להחמיר מספק בגלל ספק מן התורה להחמיר, כי חסרון ידיעה לא נחשב ספק, אין כל עניין ללבוש מין  שמא תכלת הוא, ולא אומרים בזה ספק להחמיר.

ב. בגמרא: "חלזון זה גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעין התכלת" (מנחות מד א).  והנה הארגמון אינו דג  ואינו דומה לדג ואין מראהו דומה לים, ואין דמו שחור, ואין צובעים בדמו אלא בנוזל שמפיקים מבלוטה שבגופו, והוא אינו עולה כל שבעים שנה.  הרי שמכל הסימנים, אין אפילו אחד מתאים.

ג. הרמב"ם: "מביאים דם החלזון והוא דג שדומה עינו כעין הים ודמו שחור כדיו" (הלכות ציצית ב ב).  הארגמון אינו דג, ואין צבעו כצבע הים, ואין דמו שחור, ולא מפיקים הצבע מן הדם. גם כאן אין אפילו סימן אחד מתאים.

ד. חז"ל אמרו שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע, והנה צבע התכלת המופק מן הארגמון אינו כחול אלא סגול, ולכן הוא קרוי ארגמון.  רק לאחרונה גילו שאם חושפים אותו לשמש הוא נהפך לכחול.  אבל כל זה לא מוזכר בגמרא בתהליך הפקת הצבע.

ה. כל התירוצים לקושיות אלה הם דחוקים, ולמה להיכנס לפרצה דחוקה, כאשר אין מסורת.

ו. אמנם יש כמה גדולים בדורות שעברו שהזכירו זיהוי זה בהסתמך על חכמי אומות העולם, אבל הם לא ראו את הארגמון ולא את התכלת ולא עסקו בזה הלכה למעשה, אלא בדרך פירוש הזכירו שמועות ששמעו.  ואדרבה אם הם חשבו שזה התכלת למה לא השתדלו לקיים מצוה זו.

ז. בתמצית: אין אפילו שמץ ראיה.  וגם אם יש כמה סימנים שמתאימים, הרי יש עוד בים מינים רבים מאוד ומניין לנו שזהו דווקא המין הזה.

ח. תהליך הצביעה הוא כלל לא זה שמוזכר ברמב"ם (הלכות ציצית ב ב).

ט. חז"ל אמרו שהוא גנוז לצדיקים לעתיד לבוא (ספרי זאת הברכה שנד).  וכן באר"י ז"ל שאחרי החורבן כל החוטים לבנים (פרי עץ חיים שער ציצית פ"ד).

י. באופן כללי, הוכחות מדעיות ובעיקר ארכאלוגיות אינן ודאיות אלא רק השערות.

 

תשובות הגר"א וייס בעניין:

http://tvunah.org/%d7%aa%d7%9b%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%96%d7%94/

http://tvunah.org/%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%9b%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%96%d7%94/