אתה "בינוני"

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: בצבא, לצערי, חטאתי הרבה.  אך התגברתי בעמל רב.  הפכתי לאדם אחר.  ופתאום אותם היצרים תוקפים אותי מחדש.  מה?!  לא השתניתי?!  אני עדיין בזבל?!

תשובה: ידידי היקר, בודאי השתנית.  בודאי לא לשוא עמלת.  אך אתה עדיין אדם ולא מלאך, או ליתר דיוק אינך צדיק עליון אלא אדם רגיל, כמו כולנו.  לכן יש לך יצר טוב ויצר רע, או הגדרה אחרת אשר בספר התניא פרק א: נפש אלהית ונפש בהמית.  אבל ב"ה אתה שולט על נפש הבהמית, או לשון אחרת של ספר חשבון הנפש לרבי מנדל מסטנוב: הבהמה שבאדם.  או עוד לשון: החיה שבאדם.  וב"ה אתה שולט.

רבי יוסי הגלילי אומר: "צדיקים יצר טוב שופטן", כלומר קובע עבורם, "רשעים הרע שופטן", הוא שולט עליהם, "בינונים, זה וזה שופטן", שניהם נלחמים זה בזה על שליטת האדם.  "אמר רבה: כגון אנו בינונים".  כך אמר בענוותנותו אותו ענק דורות.  "אמר ליה אביי", תלמידו, "לא שביק מר חיי לכל בריה", לא מניח הרב חיים לכל בריה, כי אם הוא בינוני, אז אנו הקטנים אנו אפס (ברכות סא ב).

ובכל זאת יש לשאול, כיצד אצל רבה גם יצר הרע שלט?  מסביר בעל התניא, באותו פרק ראשון, שאכן היה לו יצר הרע, אך הוא תמיד התגבר עליו, ולא חטא לעולם, לא במעשה, לא בדיבור ואפילו לא במחשבה.  אלא כל פעם שיצר הרע ניסה להתקרב, הוא דחה אותו על הסף.

בעצם, שמו של ספר התניא הוא "ספר של בינונים", המיועד לנו, הבינונים.  לכן, אינך צריך להתיאש, אלא לעולם לדעת שני דברים.  ידיעה ראשונה: אתה יקר, אתה חשוב, אתה אהוב על ידי ד', אתה משתנה לטובה, אשריך, אשריך.  ידיעה שניה: עמוד על המשמר, כמו בצבא, נגד היצר הרע.  היזהר ממנו, הוא תקיף, הוא גם רמאי, הוא אורב לך.  אל תירדם בשמירה.

היצר הרע דומה לביוב שזורם תחת הרחוב.  אסור לו לבקוע החוצה.  צריך מכסה ביוב מהודק היטב.  מרן הרב קוק מסביר בעולת ראיה שיש שני מובנים לביטוי "לכפר".  מובן רגיל: לנקות.  מובן נוסף: לכסות היטב, כמו הכפורת שעל הארון.  המכסה צריך להיות סגור היטב,  שאף טיפת ביוב לא תזרום החוצה, אפילו לא ריח, כדי שהרחוב יישאר נקי מכובד.  לכן, אל תיבהל אם ביוב זורם בתוכך, העיקר שיהיה חסום היטב.

מרן הרב קוק מאוד מעריך את הידיעה הזאת של בעל התניא על שתי הנפשות, שעוזרת  להבין מה קורה באדם פנימה.  "אין לשער גודל ערכה של הידיעה הרזית, בדבר שתי נפשות, הקדושה וטמאה, אשר לאדם, ואיך שכל אחת שואפת להגדיל ממשלתה, בגויה האנושית, כי רק בהבנה זו נוכל להביט אל מסתרי הנפש, ולהבין עלילות בני אדם.  והחכמה המוסרית על ידי הכרה זו תוכל בבטחה לנהל את מעשיה, באין דרך של סתירה" (אורות הקודש ג רלה).

כי לפעמים, אדם חש סתירה פנימית ותוהה מי הוא: אני טוב או אני רע, אני צדיק או אני רשע?  ודאי אתה צדיק וטוב מכח הנפש האלהית הקדושה, אך יש גם נפש טמאה שמציקה לך.

וכן "הלימוד שהאדם, יציר מורכב ברוחניותו, משתי נפשות, נפש טובה אלהית, ונפש רעה בהמית, הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות הנפש, והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים" (שם רלה).

כמובן, אין זה סמטרי.  ודאי עיקרו של האדם הוא הנפש הקדושה, לעומת הנפש הטמאה שהיא מטרד נורא, מחלה, שיש להילחם נגדה.

"...הנפש הרעה הבהמית, לצחצח את זוהמתה, לשמח במה שהיא מתיסרת ועל ידי זה מטהרת" (שם).

הנפש הבהמית, זה לא אתה, זה נחש רע שהשתכן בך ומציק לך ונושך אותך.  "מרגיל אדם עצמו להביט על מגרעותיו כעל דבר העומד מחוץ לעצמותו העיקרית" (שם).

כמובן, אין זה פותר אותך מאחריות.  אינך אחראי שיש בך נפש בהמית, אך אתה אחראי לחסל אותה.  אינך אחראי שיש אויבים שרוצים לרצוח יהודים במדינה, אבל אתה אחראי לחסל אותם.  אסור לך להירדם בשמירה.

זו עבודתנו, לעבוד ולמשא, ולהילחם כל חיינו נגד אותם אויבים פנימיים.  כך הוא התפקיד שד' הטיל עלינו.  כך כותב בעל התניא: "לכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאוד אם גם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך נברא וזוהי עבודתו" (תניא פרק כז).  כך כותב מרן הרב קוק: "אל יפול לבבנו בקרבנו, אם אחרי עמל שנים רבות, הננו מוצאים את עצמנו עומדים בראשית הדרישה של אותם התכנים שכל כך עסקנו בהם..." (שמונה קבצים ח לו).

לכן חזק ואמץ, שמח על עבודתך, עבודת המצוות, לעבוד את ד' בכל לבבך, בשני לבביך, יצר טוב ויצר רע, להתהלך אחרי היצר הטוב ולהכות ביצר הרע.

שמח במצוה גדולה זו.