עוני ואי שוויון בארצנו

 הרב שלמה אבינר

 

שאלת הפער החברתי עלתה בזמן האחרון בגלל שתי סיבות.  א. יש נשמות טובות שרוצות לתרום לילדים מסכנים מסוריה.  ודאי שזו כוונה טובה, אך היא מתעלמת מכך שעניי עירך קודמים, שלפני כן יש לדאוג לילדים שלנו בארצנו.  ב. יש בקרוב בחירות לראשות המפלגה הדתית הלאומית הבית היהודי, והמועמדים היקרים הציגו את התכניות שלהם, שכוללות הרבה דברים טובים וחשובים, אך חסרה התיחסות למצוקה הכלכלית של רבים בישראל.

ואם תאמר שבארצנו הכל שפיר, אין עוני, אין פער חברתי גדול - לצערנו הנך טועה.  ב"ה, סך הכל רמת החיים עולה בישראל, אך גם הפער גדל.  דברים אלה אינם ענין של התרשמות אלא יש מדדים.

עקומת לורנץ היא אמצעי כלכלי-סטטיסטי למדידת השוויון במשק: מה הכנסת העשירון הראשון, השני, השלישי וכן הלאה.  אם ההכנסה היתה שוה, אז היה קו ישר של 45 מעלות.  מדידת השטח בין אותו אלכסון לבין עקומת לורנץ נקרא מדד ג'יני.

מדד ג'יני נמדד בין 0 ל-1.  0 פירושו שוויון מוחלט.  1 פירושו אי שוויון מוחלט.  הממוצא ב-OECD   הוא  0.3 בערך.   OECD פירושו Organisation for Economic Co-operation and Development – הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, והוא כולל את המדינות המפותחות, במספר 35.  אם כן, מתברר שאנחנו, מדינת ישראל, הכי גרועים בסולם. גרועה מאתנו רק ארצות הברית, אשר חרתה על דגלה את התחרותיות המוחלטת.  אלו המספרים  לפי הסדר. רק נציין שאלו המספרים לאחר תשלומי העברה ומיסים ישירים.  ארצות הברית: 0.38, ישראל 0.35, איטליה 0.34, אוסטרליה 0.32, גרמניה 0.3, צרפת 0.29, קנדה 0.28, הולנד 0.27, בלגיה 0.27, לוקסנבורג 0.24, נורבגיה 0.23, שוודיה 0.22.

או אם תרצו לדעת מספרים של עניים על פי דו"חות הביטוח הלאומי: 20% מהמשפחות עניות, לעומת 11% ממוצע ב-OECD  ,  24% מהאנשים ו-35% מהילדים, 430,000 משפחות עניות, שהם 1.7 מיליון נפשות כולל 830,000 ילדים.

זה לא כבוד גדול לעם אשר חרט על דגלו: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.  אמנם המספרים הנ"ל מודדים את העוני היחסי כלומר 20%, אך מדידת העוני המוחלט מראה 34% (ועיין ויקיפדיה: רמת החיים בישראל).

אמנם יש חולקים על כל המדדים וכל המספרים הנ"ל, כך שהמצב אינו כה חמור, על כל פנים, ברור שיש עוני בישראל ויש לטפל בו. בינתיים, אין למעוטי יכולת מפלגה שתילחם עבורם בכנסת.  פעם המפד"ל היה נלחם בשבילם, אך הוא החליט להתרכז בימניות פוליטית, שזה יפה מאוד, אך זה לא הכל.  באשר לשמאל, גם הוא מתרכז בשמאלניות פוליטית, ומפקיר את מעוטי היכולת.

כידוע יש ארבע אמצעים כדי לעזור להם.

א. מיסוי הדרגי - לפי הרווחים.

ב.חלוקה חוזרת - קצבאות, בטוח לאומי, ביטוח רפואי, מלגות וכדומה.

ג. שירותים ציבוריים איכותיים חינם: חינוך לכל, בריאות, משפט, משטרה.

ד. הפליה מתקנת – השקעת יתר במגזר החלש כלכלית.

כמובן, אנו לא חולמים שיהיה שוויון מוחלט, אך גם לא יתכן שילדים ילכו לישון רעבים.

ואהבת לרעך כמוך.