שריפת הקטדרלה וחד גדיא

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

יש מקום לומר ששריפת הקטדרלה הגדולה בפריז נוטרדאם היא עונש על שריפת התלמוד בחצר שם לפני קרוב ל-800 שנה?

ת: יתכן.  כמובן, אינינו יודעים סודות הבורא, בשביל זה צריך נביאים, אבל יתכן.

ש: ואם כך, יש לשאול, האם השריפה עצמה אז לא היתה עונש עבורנו?

ת: גם יתכן.  וגם בזה אינינו יודעים סודות הבורא.  אבל אחד הראשונים "שיבולי הלקט" לרבי צדקיה בן אברהם הרופא, שהיה חי באותה תקופה, כותב: "מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזרה היא מאת הבורא, והשיב להם: ודא גזירת אורייתא... ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה" (סדר תענית סימן רסג).

ש: אז אין זה בגלל רשעות הנוצרים אלא בגלל עוונותינו?

ת: אין סתירה.  רבונו של עולם החליט להחריב את בית המקדש בגלל עוונותינו וזה נעשה על ידי רשעות נבוכדנצר.  מגלגלים חובה על ידי חייב. וכן לעניננו.

ש: מה היה החטא שלנו שגרם לזה?

ת: גם זה מסודות הבורא.  על כל פנים, יש על זה אגרת של אחד הראשונים רבי הלל בן שמואל מוורונה שהיה חי באותה תקופה, תלמידו של רבנו יונה, ונכדו של רבנו אליעזר בן שמאול מוורונה מבעלי התוספות.  הוא כותב שזה בגלל שריפת ספרי הרמב"ם (אגרת רבי הלל החסיד אל ר' יצחק הרופא בתוך אגרות קנאות – אגרות הרמב"ם, באתר Hebrewbooks).

ש: נורא!

ת: במיוחד שאחד מהמתנגדים הגדולים לרבמ"ם היה רבו רבנו יונה, וכתוצאה מזה הוחרמו ספרי הרמב"ם ולבסוף נשרפו.

ש: איך רבי הלל יודע שזה קשור?

ת: הוא כותב שהיו פחות מארבעים יום בין שתי השריפות, ועוד האפר של שריפת ספרי הרמב"ם היה שם, והתערב אפר באפר.  כאשר רבנו יונה ראה זאת, הוא עשה תשובה גדולה מאוד במשך כל חייו וביקש סליחה על קברו של הרמב"ם.

ש: זה דומה לחד גדיא, שרפנו את ספרי הרמב"ם, ואז שרפו לנו הגמרות!

ת: כן.  הנה לשון האגרת של רבנו הלל:


"ואם תשאל מי יודע שאותם הגזירות היו בעוון שרפת ה'מדע' וה'מורה', אענך הנה האות והמופת שלא הפסיקו מ' יום בין שרפת ספרי רבינו לשרפת ספרי התלמוד, ובאותו מקום עצמו נשרפו כל הספרים והפירושים שנמצאו בפריש, ונתערב אפר ספרי התלמוד באפר ספרי ה'מדע' וה'מורה', כי עדיין היה האפר במקום. זזה דבר אמת וגלוי ומפורסם לכל העמים - יהודים וגוים, ולאלתר ידעו הכל כי דין שמים היה וממרום שלח אש על אשר שלחו יד בספרו הקדוש.

והר' יונה הגדול מברצלונה זצ״ל היה ראש וקצין על כל הרעות הגדולות שנעשו בצרפת, ואז נמס לבבו ולבב כל עוזריו וקבל עליו ללכת ולהשתטח על קבר רבינו במנין עשרה ולבכות על קברו ז' ימים שימחול לו על אשר מעל בספריו, והודה בפיו בפני כל העם ואמר בלשון זה: 'הנני מכה על פני ובוש ומתחרט על אשר פערתי פי נגד רבנו הקדוש הר' משה בן מיימון וספריו, והנני מודה מלב ומנפש ואומר משה ותורתו אמת וכולנו בדאין, ואני מקבל עלי מעכשיו ללכת להשתטח על קברו במניין עשרה וללכת עד קברו ז' ימים ימים ולומר בכל יום: חטאתי לאלהי ישראל ואל רבינו משה אבן מיימון, שדיברתי והעוויתי נגד ספריו', כלשון הזה אמר בבית הכנסת של פריש לפני הקהל הנותרים מן הגזירה. ויצא משם ובא לו למונטפליר עירו ואמר בב"ה של ברצלונא במעמד כל הקהל... ובכל הלכה והלכה היה מזכיר מחיבור רבנו משה ואמר: 'רבינו משה כתב כן בחבורו ונראין לי דבריו' ולא חלק עוד על סברותיו... והוא הצדיק ספר לי מפיו אות באות כאשר כתבתי לעיל בכל אשר עשה וכל אשר קרהו".